ת"א 2774/05

תקציר

התובעים והנתבע חלקו על החזקה בנכס, כאשר הראשון התכוון לפנות את האחרון. התובעים הציגו טענות חדשות לגבי מצבו הנוכחי של הנכס, שבית המשפט דחה מכיוון שלא פתח מחדש את התיק. הסוגיות המרכזיות היו מועד כניסתו של הנתבע לנכס, האם יש לו מעמד של דייר מוגן ומהן עילות הפינוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע נכנס לנכס לפני המועד הקובע הנקוב בחוק הגנת הדייר. באשר למעמדו של דייר מוגן, קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי אלמנתו של הבעלים המנוח, סבריה, פעלה כ"משכירה" והעניקה לו מעמד של דייר מוגן. עוד קבע בית המשפט כי עילות הפינוי לא התקיימו, שכן הנתבע לא היה אחראי לאי תשלום דמי שכירות, שיפוצים או נטישה. גם טענת התובעים כי לנתבעת דירה נוספת נדחתה, שכן היא אינה נופלת תחת עילות הפינוי. יתר על כן, טענת הצורך העצמי לא הועלתה במהלך ההליך. בסופו של דבר, בית המשפט אישר מחדש את פסק דינו הקודם, דחה את תביעת התובעים והורה להם לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעת.