סע"ש 35777-06-18

תקציר

פסק הדין דן במספר מרכיבים של טענות התובעים כנגד הנתבע. ראשית, התובעים טענו כי הם חייבים בתשלומי בונוסים, אך הראיות הראו כי הבונוסים היו משתנים ותלויים בהישגים, והשינוי באמצעי התשלום היה מוסכם על שני הצדדים. לפיכך, נדחתה התביעה להפרשי בונוס. שנית, התובעים טענו כי עבדו שעות נוספות מבלי לקבל על כך תמורה. עם זאת, עדויותיהם בעניין זה לא היו עקביות וחסרות אמינות, והם לא הצליחו להביא ראיות משכנעות. מאחר שהנתבעת לא הציגה רישומי נוכחות, דחה בית הדין את טענת הנתבעת בעניין עבודה בשעות נוספות. עם זאת, גם התביעה לתשלום שעות נוספות נדחתה בשל היעדר ראיות מהימנות מצד התובעים. שלישית, התובעים ביקשו תשלום עבור פדיון ימי חופשה. מאחר שהנתבעת לא ניהלה רישומים נאותים ולא הצליחה להוכיח כי התובעים ניצלו את ימי החופשה שלהם, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכל תובע 3,087 ₪ עבור פדיון ימי חופשה. רביעית, התובעים טענו כי שולמו להם בחסר עבור הפרשות הפנסיה שלהם. אולם, טענה זו לא הוזכרה בסיכומיהם ובית המשפט דחה אותה על סמך סיכומי הנתבעת. חמישית, התובעים דרשו פיצוי בגין היעדר הסכם עבודה והודעה מוקדמת כדין על תנאי העבודה. בית המשפט הורה לנתבע לשלם לכל תובע 1,800 ₪ בגין רכיב זה, מאחר שלא מסר את ההודעה הנדרשת. שישית, התובעים טענו כי לא זכו לשימוע כדין לפני סיום העסקתם. בית המשפט הסכים והורה לנתבעת לשלם לכל תובע 5,000 ₪ בגין הפרה זו. לבסוף, טענת הזיוף של התובעים כנגד הנתבע לא הוכחה, ובית המשפט מצא כי מדובר בטענה מיותרת. כל תובע חויב לשלם לנתבע 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ואילו הנתבעת חויבה לשלם לכל תובע את הסכומים הנקובים עבור פדיון ימי חופשה והעסקה ללא הסכם, בסך כולל של 8,894 ₪ לשני התובעים. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.