עמ"ש 67590-12-20

תקציר

השופטים דחו את הערעור בשל היעדר טעויות שנמצאו בפסק דינו של בית משפט קמא. הם הדגישו כי צוואה שנערכה על ידי מי שלא יכול היה להבחין בטיבה, כגון קטין או אדם בלתי כשיר, בטלה לפי סעיף 26 לחוק הירושה. הם התייחסו להגדרתו של השופט שוחט לחולה נפש בדיני הירושה והסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי צוואות המנוח הושפעו ממציאות מעוותת הנובעת ממחלתו. השופטים הסכימו גם עם ניהולו התקין של בית משפט קמא את נטל ההוכחה, שנותר על כתפי המשיב לאורך כל ההליך. הם הדגישו כי המשיב עמד בהצלחה בנטל זה, ושכנעו את בית המשפט כי מחלתו של המנוח פוגעת ביכולתו לערוך צוואות תקפות. בנוסף, הסכימו השופטים עם הערכתו של בית משפט קמא את השפעת מחלתו של המנוח על יכולתו להבין את מהות הצוואות ואת יחסיו עם המשיב ודמויות מפתח נוספות בחייו. בסופו של דבר אישרו השופטים את החלטת בית המשפט קמא לבטל את הצוואות, והדגישו כי צוואה צריכה לשקף את כוונותיו האמיתיות והחופשיות של המצווה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.