ת"א 40632-06-23

תקציר

המבקש, אמין גזלין, ביקש לעכב את הליכי הפינוי שהגישו המשיבים 2 ו-3, משפחת זועבי, מחלקת קרקע במושה שלטענתו הייתה בבעלותו. הקרקע המדוברת, חלקה 4/3, הייתה נושא להסכם רכישה משנת 1965 בין אביו של ר'זאלין, אסעד ר'זאלין, לבין סולימאן אסעד יאסין. הזכויות בקרקע לא נרשמו על שמו של אסעד ולאחר מותו בשנת 1991 הן עברו בירושה ליורשיו של יאסין. משפחת זועבי רכשה זכויות אלו ורשמה אותן על שמה בשנת 2018/2019. בינתיים, פסק דין משנת 2003 הקצה את המגרש לסבחי יאסין, בנו של סולימאן, שממנו רכשו בני הזוג זועבי את הזכויות. ע'זאלין טען בעבר – ללא הצלחה – בשתי ערכאות משפטיות כי הוא דייר מוגן בקרקע. הוא הגיש את הבקשה הנוכחית לצו מניעה שיעצור את הפינוי, בטענה שגילה לאחרונה ראיות לכך שאביו השלים את התשלום עבור רכישת הקרקע בשנת 1985, ולכן יש לו זכויות בעלות. המבקשים ביקשו להציג ראיות חדשות – מכתב מעורך דין – להוכחת התשלום שהושלם, שלטענתם הוכיחו חוסר תום לב מצד המשיבים. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להצדיק את מתן צו המניעה. טענת ההתיישנות לא הייתה תקפה, שכן המשיבים לא השתמשו בה כחרב והמבקשים גילו את הראיות רק לאחרונה. עם זאת, נמנע מהמבקשים להגיש את התביעה, שכן העלו טענות סותרות בהליכים קודמים, וסיכויי הצלחת תביעתם לגופה היו נמוכים. יתר על כן, מאזן הנוחות נטה לטובת המשיבים, שכן הם רכשו את הזכויות כדין ורשמו אותן, והמבקשים לא מסרו פרטים על נזק בלתי הפיך שייגרם כתוצאה מהפינוי. בית המשפט הדגיש כי מדובר בניסיון רביעי לשלול מהמשיבים את זכויותיהם החוקיות, תוך גרימת נזק והוצאות משמעותיים. בסופו של דבר, הבקשה לצו מניעה נדחתה, צו המניעה הקודם במעמד צד אחד בוטל, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים. בהחלטה הודגש כי המשיבים יכולים לתבוע הוצאות אלה מהערבות שהופקדה על ידי המבקשים.