ע"א 314/07

תקציר

הערעור התקבל, תוך ביטול החלטת בית משפט קמא, אשר הצהיר על זכות קניינית של המערערת בשליש ממניות החברה. בפסק הדין צוין כי המערער לא רכש בפועל זכויות קנייניות כלשהן במניות אחיו, שכן מעולם לא הייתה העברה כדין. המערער הציג מצג שווא לגבי איתנותו הפיננסית בפני הבנק, אשר הסתמך על מצג שווא זה למתן אשראי. בית המשפט הדגיש כי הצהרה על איתנות פיננסית אינה יכולה להחליף זכויות קניין משפטיות או שעבוד קנייני, שהבנק לא הצליח להבטיח. פסק הדין פירט את הדרישות החוקיות להעברת מניות, לפי פקודת החברות, וציין כי הצעדים הפרוצדורליים הנדרשים להעברה תקפה מעולם לא ננקטו. עוד עמד בית המשפט על כך שהשתק, דוקטרינה משפטית המונעת מצדדים לשלול מצגים שאחרים הסתמכו עליהם, אינה יכולה להוות תחליף לזכויות קנייניות ממשיות. לבנק יכולה להיות תביעה על פי דיני חוזים או נזיקין בגין נזקים עקב מצג שווא, אך לא הצליח להוכיח תביעה קניינית. השופט דנציגר הסכים עם ההחלטה אך ציין נסיבות חריגות אפשריות להכרה בהעברת מניות, ואילו השופט רובינשטיין התנגד והציע כי הכרה במחצית מהמניות שבמחלוקת צריכה לאפשר לבנק התאוששות מסוימת, תוך הכרה באחריות שני הצדדים למצב. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המערערת, תוך שהוא דוחה את תביעתו הקניינית של הבנק למניות, תוך שהוא מותיר פתוחה את האפשרות לתביעות נזיקין אזרחיות.