ת"א 713/03

תקציר

התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, שתיהן תביעות לפסק דין הצהרתי, עוסקות בסכסוך גבולות בין שני נכסים סמוכים בנצרת. התובעים בתביעה העיקרית, בעלי חלקה 2, טוענים כי הגבול בין שתי החלקות, כפי שנרשם לאחר הליכי פשרה, אינו תואם את קו הגבול עליו הסכימו הצדדים ונרשם במפה קודמת, ויש לשנותו כך שיתאים למפה הקודמת. הנתבע בתביעה שכנגד, הבעלים של חלקה 1, מבקש כי הגבול ייקבע על פי החלוקה הקיימת בפועל, או לחילופין, יירשם כבעל טובת הנאה בחלק כלשהו מרכושם של התובעים. בית המשפט מוצא כי התביעות, שהוגשו שנים לאחר סיום הליכי הפשרה, אינן נופלות בגדר החריגים המפורטים בסעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין, המאפשרים תיקון או ביטול רישום לאחר הליכי פשרה. לגופו של עניין, בית המשפט קובע כי טענת התובעים לטעות גבול אינה מהווה טעות סופר כהגדרתה בסעיף 97(ב) לפקודה, וכי אף אחד מהצדדים לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טעות כלשהי בהליכי הפשרה. זאת ועוד, הנתבע בתביעה שכנגד לא עמד בתנאים הנדרשים להקמת זכות שימוש או זכות הנאה קניינית בגרם המדרגות שבמחלוקת. גם טענותיו בדבר רכישת התיישנות ושיהוי נדחות. לאחר שדחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד מטעמים משפטיים, עובר בית המשפט לנתח את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. בית המשפט מקבל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי גרם המדרגות בשלמותו מצוי בתחומי חלקה 2, ומוצא כי עדותו של פקיד ההסדר תומכת במסקנה זו. עדויותיהם של עדים אחרים אינן רלוונטיות. לאור האמור, בית המשפט מורה על דחיית שתי התביעות. השופט מסיים בתקווה כי הצדדים, בהיותם שכנים וקרובי משפחה, יגיעו להסכמה בנוגע לשימוש בחדר המדרגות, ומציין כי קיימת כניסה חלופית לנכס הנתבע, אם כי היא לא נבדקה דיה. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.