ת"א 13400-10-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה של רשות מקרקעי ישראל נגד הנתבעים, צחי (ליפסון) לירון ויצחק לוי, לתשלום בסך 1,463,034 ₪ בגין שימוש מופרז שעשו בקרקע בכפר אז"ר בתקופה שבין 1 בינואר 2007 ל-31 בדצמבר 2012. הקרקע המדוברת הוקצתה להוריה של הנתבעת מס' 1 למטרות חקלאיות. לאחר מותם ירש הנאשם מס' 1 את הקרקע והשתמש בה למטרות שאינן חקלאיות, לרבות השכרת יחידות דיור והפעלת משתלה. התובעת טענה כי השימוש שעשו הנתבעים בקרקע בניגוד להסכם המשבצת ותבעה תשלום בגין השימוש החורג. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן עשו שימוש מופרז בקרקע. לגבי חלקה א' בקרקע, שיועדה למגורי המתנחל, השתמש בה הנתבע מס' 1 לבניית יחידות דיור להשכרה ואחסנה. לגבי חלקה ב', שיועדה לשימוש חקלאי, מצא בית המשפט כי הפעלת עסק למשתלה על ידי הנתבעת מס' 2 היוותה שימוש מסחרי ולא פעילות חקלאית. בית המשפט בחן גם את מערכת היחסים בין הנתבעים ומצא כי הנתבע מס' 2 היה דייר של הנתבע מס' 1, למרות שהוגדר כקבלן עצמאי. זאת, על פי אופי ההסכם ביניהם והתחייבויותיה של הנתבעת מס' 2, לרבות תשלום סכום חודשי קבוע, התחייבות לתשלום ארנונה והפקדת בטוחה לפינוי. באשר לדמי השימוש הראויים, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה בית המשפט לחלק א', אשר קבע כי האגרה עומדת על סך של 457,894 ₪. לגבי חלק ב' הסתמך בית המשפט על התשלום המוסכם בהסכם בין הנתבעים, אשר קבע את שכר הטרחה על 3,000 ₪ לחודש, ובסך הכל 216,000 ₪ לתקופה הרלוונטית. משכך, פסק בית המשפט כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 457,894 ₪ עבור השימוש בחלק א' ו-216,000 ₪ עבור השימוש בחלק ב', שני סכומים ללא מע"מ בסך כולל של 788,456 ₪. הסכום היה אמור לשאת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.2012 ועד למועד התשלום בפועל. כן חויבה הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. בנוסף, בית המשפט התייחס לשתי הודעות צד שלישי ולתביעה שכנגד, שכולן נדחו או נדחו בסופו של דבר. תביעתה שכנגד של הנתבעת מס' 1 המבקשת סעד הצהרתי הייתה מחוץ לסמכותו של בית המשפט.