רמ"ש 23627-09-15

תקציר

המקרה שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו היה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בעניין סכסוך אבהות. המשיבים, בני זוג מאותו מין, הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם אבותיו של קטין שנולד באמצעות פונדקאות לירית בארצות הברית. המבקשים, מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה, סירבו לרשום את הקטין כבנם של המשיבים, מה שהוביל את האחרונים לעתור לבג"ץ. בג"ץ דחה את עתירתם והחזיר אותם לבית המשפט לענייני משפחה. המשיבים סירבו לעבור בדיקת רקמות להוכחת אבהות ובמקום זאת הציגו ראיות אחרות, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות עדים. בית המשפט לענייני משפחה, שהכיר בהתנגדות המבקשים, התיר בכל זאת למשיבים לנסות להוכיח אבהות באמצעים חלופיים אלה. בית המשפט מינה מומחה רפואי שיבחן את המסמכים שהוגשו ויתן חוות דעת על סיכוייו של המשיב מס' 1 להיות האב הביולוגי, בהתבסס על שני סטים של מסמכים שהוצגו בשלבים שונים של ההליך. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו בבית המשפט המחוזי, בטענה כי בית המשפט לענייני משפחה שגה וכי הדרך היחידה לקבוע אבהות באופן סופי היא באמצעות בדיקה גנטית. לטענתם, המומחה שמונה לא יוכל לספק הערכה הסתברותית בלתי משוחדת וכי המסמכים שהגישו המשיבים בעייתיים וחד-צדדיים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. היא הדגישה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחה היא עניין פרוצדורלי הנתון לשיקול דעתו, וכי המבקשים לא הוכיחו כל פגיעה מהותית שתצדיק התערבות מיידית. עוד ציין בית המשפט כי ראיות המשיבים טרם נבדקו במלואן וכי בית המשפט לענייני משפחה לא שלל את האפשרות לבצע בדיקה גנטית. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי מצא כי טענות המבקשים כבר הוצגו בפני בית המשפט לענייני משפחה וטופלו על ידו, וחלקן שמורות יותר להליכים שעדיין מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לאפשר למשיבים לנסות להוכיח אבהות באמצעים שאינם בדיקה גנטית, ואישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה.