ערר 85081/17

תקציר

הערעור מתייחס לזכאותם של המערערים לפטור מתשלום היטל השבחה בקשר עם תכנית השבחה. הפטור מוסדר בסעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, הקובע כי אין חובה לשלם היטל בשל השבחת קרקע למגורים הממוקמת ביישוב שהוכרז כשכונת שיקום. הוועדה המקומית לא חלקה על כך שהקרקע הנדונה נמצאת בשטח כזה, אך טענה כי המערערים אינם זכאים לפטור משלושה טעמים: השימוש היעיל ביותר בקרקע הוא הוספת יחידת דיור למבנה הקיים; ערב אישור תכנית ההשבחה יועדו הקרקע לשטח ציבורי פתוח; והיחידות הקיימות לא היו בבעלות המערערים בנפרד. ועדת הערר קבעה כי המערערים זכאים לפטור. ראשית, שימוש יעיל בקרקע אינו תנאי הקבוע בהוראת הפטור. שנית, העובדה שהקרקע יועדה לשטח ציבורי לפני תכנית ההשבחה אינה רלוונטית, שכן הקרקע יועדה למגורים בתכנית 2503, והמבנה על הקרקע נבנה כדין והותר לו לעמוד על תילו על פי תכנית זו. שלישית, מעמד הבעלות על הקרקע והיחידות אינו פוגע בזכאות לפטור, שאינו דורש מגורים בפועל, וממילא אינו פוגע בתכלית הפטור. הוועדה דחתה גם טענות אחרות של הוועדה המקומית הנוגעות להיקף הזכויות ומגבלות הגובה, וקבעה כי הערכות הוועדה המקומית היו שגויות. לפיכך, התקבל הערעור ונפסק כי המערערים פטורים מתשלום היטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית. הוועדה המקומית חויבה לשאת בהוצאות המערערים.