בג"צ 620/85

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה בניתוח משפטי וחוקתי מורכב הנוגע להסרת חסינותו הפרוצדורלית של חבר כנסת. העתירה נגד ההחלטה לשלול מח"כ מוחמד מיעארי את חסינותו נבחנה בשאלה האם היא עולה בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות ושלטוניות ראויות. הרוב בבית המשפט מצא כי פגם בפעולתה של הכנסת, בעיקר בשל היעדר תשתית עובדתית ותכלית פסולה, ומצביע על כך שההחלטה התקבלה כסנקציה על התנהגות העבר ולא כצעד הכרחי למניעת נזק עתידי, החורג מסמכותו של החוק. פסק הדין הדגיש את האיזון העדין בין תפקידי הרשות המחוקקת לבין הפיקוח השיפוטי, והדגיש כי בעוד שהמחוקק מפקח על התהליכים הפנימיים שלו, עליו לתת דין וחשבון לחוק ולא לחרוג משיקול דעתו בכך שהוא פועל מחוץ למטרות המיועדות. בית המשפט קבע כי ההליך ההוגן לא נשמר במלואו, ובפרט אי ביסוס קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים למיעארי לבין הצורך ליטול את חסינותו הספציפית. היעדר בסיס משפטי ושיקול דעת מספקים אלה הביאו את הרוב להכריז על ההחלטה כבטלה, תוך שמירה על עקרונות ההגינות והחוקיות בפיקוח הפרלמנטרי. פסק הדין מחזק את החשיבות להבטיח כי פעולות חקיקה יעמדו בתכליותיהן המשפטיות המוגדרות, ובהיעדר קשר סיבתי ממשי המצדיק את הסרת החסינות, פעולה כזו נחשבת כבלתי מוסמכת.