ת"א 50498-05-14

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעת חיים בעוולה שהגישו הוריו של קטין שנפטר, י.ל., והשאלה האם תביעת ההורים חסומה על פי חוק. הקטינה נולדה עם חולשה בגפיים, וכחודשיים לאחר מכן אובחנה עם תסמונת SMA. התביעה הוגשה בשנת 2014, כמעט שמונה שנים לאחר לידת הקטין וקצת יותר משבע שנים לאחר האבחון. הנתבעים טענו כי תביעת ההורים התיישנה, שכן היא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים, הנספרת מיום הלידה או ממועד האבחון. לטענתם, עילת התביעה הייתה ידועה לכל המאוחר באבחון, וחומרת המחלה לא השפיעה על תחילתה של תקופת ההתיישנות. מנגד, טען בא כוח התובעים כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד פטירת הקטין, או לחילופין מהמועד בו קיבלו ההורים חוות דעת רפואית בעניין. עוד טענו כי אין לדחות את תביעת ההורים כמוטבים, להבדיל מתביעתם הישירה. השופט, צבי ויצמן, הסכים עם טענת ההתיישנות של הנתבעים, וקבע כי יש לדחות את תביעת ההורים, בהיותה מיושנת. השופט ויצמן קבע כי עילת התביעה קמה לכל המאוחר מעצם האבחנה של SMA, וחומרת המחלה לא השפיעה על תחילתה של תקופת ההתיישנות. כמו כן, דחתה השופטת את בקשת התובעים להאריך את תקופת ההתיישנות עד לקבלת חוות דעת רפואית, תוך שהיא מצטטת מקרים קודמים שהדגישו כי תקופת ההתיישנות אינה תלויה בגורמים אלה. לבסוף, השופט קבע כי תביעת ההורים כמוטבים היא חלק בלתי נפרד מתביעתם הישירה ולכן גם היא חסומה על פי חוק. כתוצאה מכך, רק תביעת העיזבון תתקדם, ואילו תביעת ההורים תידחה. עוד קבעה השופטת כי לא ייפסקו הוצאות, ושמיעת ההוכחות נקבעה לינואר 2017, והגשת התצהירים נקבעה לספטמבר ונובמבר 2016.