ת"ק 1310-12-23

תקציר

פסק הדין דוחה את טענתה של ליאורה, שתבעה את שכנתה מאיה בגין לשון הרע לאחר שמאיה שלחה הודעה קולית לקבוצת הוואטסאפ של בניין המגורים המשותף שלהם, כינתה את ליאורה "המשוגעת שגרה מתחתי" והתלוננה על הדפיקות שלה בתקרה. השופט קבע כי עדותה של מאיה על החבטות הייתה אמינה, ואילו הכחשתה של ליאורה לא הייתה משכנעת. למרות שהמסר הקולי היווה לשון הרע, למאיה הייתה הגנת תום לב משום שהיא שלחה את ההודעה מתוך תסכול בשל התנהגותה של ליאורה וכדי לגייס את שאר השכנים נגדה. עוד ציינה השופטת כי פסיקת פיצויים אינה ראויה בהתחשב בנסיבות, שכן מעשיה של ליאורה היו קשים ולא מתחשבים, והמסר הקולי נשלח באופן ספונטני עם חשיפה מוגבלת. השופט עודד את שני השכנים לגלות התחשבות הדדית וקיווה שהתיק לא יסלים עוד, במיוחד כשהם ממשיכים לחיות בסמיכות. מאחר שתביעתה של ליאורה נדחתה, לא היה צו להוצאות, ולשני הצדדים נמסר כי הם יכולים לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.