בג"צ 148/64

תקציר

עיריית אילת הזמינה קבלנים להגיש הצעות לעבודות ביוב וקיבלה ארבע הצעות, כאשר השתיים הזולות ביותר הן של העותרת, קטיף בע"מ, והמשיבה מס' 3, "מקורות" חברת מים בע"מ. העירייה העדיפה את הצעתה של המשיבה מס' 3 בשל היתרונות המקומיים הנתפסים לה, שכן מקורות התכוונה לפתוח משרד באילת. עם זאת, השופט זוסמן קבע כי שיקולי העירייה אינם רלוונטיים להליך המכרזי ופוגעים בעקרון השוויון בין המציעים. זוסמן הדגיש כי יש לזכות במכרז המציע הזול ביותר בהיעדר סיבה מוצדקת להעדיף אחר, ורצון העירייה לעודד עסקים מקומיים לא נגע לביצוע העבודות ולא הוזכר בתנאי המכרז. יתר על כן, לא ברור אם מקורות אכן תקים נוכחות קבועה באילת עם קבלת החוזה. השופטת דחתה גם את הטענה כי המחיר הגבוה יותר של הצעת מקורות עשוי להיות מוצדק על ידי ההוצאות הסופיות, שכן זה לא היה קריטריון מוצהר בהערכת ההצעות. בהסכמתם עם פסק הדין, ממלא מקום הנשיא אגרנט והשופט הלוי הפכו את הצו המותנה למכריע, וויתרו על הוצאות בשל בקשת הוויתור של בא כוח קטיף בע"מ. ההחלטה הדגישה את חשיבות ההגינות והשקיפות במכרזים ציבוריים, וחיזקה את עקרון השוויון למציעים.