עת"מ 45569-09-20

תקציר

העותרת, שנולדה לאם יהודייה, ערערה על החלטת רשות האוכלוסין במשרד הפנים, שסירבה להעניק לה מעמד עולה מכוח חוק השבות בשל היותה בת דת אחרת (נצרות). רשות האוכלוסין ביססה את החלטתה על ראיות מנהליות, לרבות הצהרותיו והתנהגותו של העותר עצמו, כגון טבילה והשתתפות בפעילות דתית נוצרית. העותרת טענה כי נפלו אי דיוקים בתרגום דבריה וכי היא חזרה ליהדות. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת רשות האוכלוסין סבירה ומבוססת על ראיות מספיקות. עוד צוין, כי החלטת בית הדין הרבני בעניין חזרתו של העותר ליהדות לא הייתה מחייבת את רשות האוכלוסין והיוותה ראיה מנהלית נוספת בלבד. בית המשפט דחה את העתירה, וציין כי העותר יכול להגיש בקשה חדשה אם חל שינוי נסיבות של ממש, כגון השתייכות פעילה לקהילה יהודית. פסק הדין לא פסק הוצאות למי מהצדדים וניתן צו ביניים שיאפשר לעותרת להיערך לחזרתה לישראל עד ליום 31.1.2021.