ע"א 3217/91

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הבעלות על הקרקע, דחה בית המשפט העליון את טענת המערערת לרישום בעלות על חלקה שנמכרה בשנת 1944. המערער טען כי הוא מחזיק בחזקה בלעדית משנת 1945. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי עצם החזקה לאורך זמן אינה מספיקה לטענת התיישנות אלא אם כן מדובר ב"חזקה נוגדת", כלומר חזקה שאינה נובעת מהסכמת הבעלים. בית המשפט מצא כי המשך השימוש של המערערת בנכס זמן קצר לאחר מכירתו למנוח יכול ללמד על הסכמת המנוח או היורשים. בנוסף, חלקו של המערער בתשלום מיסים עבור המנוח הוכיח הכרה בבעלות המנוח. זאת ועוד, הודאתו של המערער בפני רשויות המס בשנת 1985, בה הכיר במנוח כבעלים, עצרה את תקופת ההתיישנות. השופט אור הדגיש כי החזקה אינה נוגדת, והודאת המערער אף היא תומכת בדחיית התביעה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.