ע"ע 73192-10-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגישו שני נהגים העובדים בהנהלת בתי המשפט – מר חבושה, שהיה נהגו של נשיא בית המשפט העליון, ומר צדייב, שהיה נהגו של מנהל בתי המשפט – על החלטת בית המשפט האזורי בירושלים. המערערים ערערו על דחיית תביעתם על ידי בית הדין למתן פסק דין הצהרתי על תנאי העסקתם. הנושאים המרכזיים נוגעים לשכרם ולזכאותם לפנסיה. ראשית, ביקשו המערערים פסק דין הצהרתי לפיו יש לחשב את "שכרם הקובע", המהווה בסיס לפנסיה תקציבית, על בסיס מלוא שכרם המשולב, לרבות הדלתא – ההפרש בין שכרם בפועל לבין השכר שהיו מקבלים על בסיס דרגתם/תפקידם. בית הדין מצא כי טענת המערערים כי נאלצו לשנות את תנאי העסקתם אינה נתמכת וכי זכויותיהם בנוגע לפנסיה תקציבית הוסברו להם במדויק בעת המעבר להסדר שכר כולל. עוד הבהיר בית המשפט כי מעמדם של המערערים כנהגי בכירים נחשב, ובצדק, ל"משרת אמון", שיש לה השלכות על זכאותם לפנסיה. נפסק כי שכרם הקובע של המערערים לפנסיה תקציבית צריך להתבסס על דרגתם/תפקידם ולא על שכרם הכולל כמבוקש. עם זאת, בית המשפט שמר על זכותם של המערערים לערער על סבירותה של הוראה משנת 2019 שהתייחסה להפרשות לפנסיה הקשורות לדלתא. שנית, המערערים ביקשו תשלום מענק חד פעמי שניתן לעובדים אחרים בהנהלת בתי המשפט, בהתאם להסכם קיבוצי. בית הדין האזורי מצא כי השמטת עמדות המערערים מרשימת העובדים הזכאים למענק זה אינה מוסברת והורה לממונה על השכר לשקול מחדש את ההחלטה. בית הדין לערעורים הסכים וקבע כי יש להחזיר את העניין להכרעת הממונה על השכר, תוך שהוא מדגיש כי המערערים אינם צריכים לפרוע את שני תשלומי המענק שכבר קיבלו. לבסוף, ביקשו המערערים להתאים את שכרם לשכרם של נהגי ראש הממשלה ונהגי השרים, בהתאמה. בית המשפט דחה טענה זו, לא מצא בסיס משפטי לטענה זו ואישר את ההחלטות הקיימות לגבי גובה השכר שלהם. ככלל, הערעור נדחה, למעט האפשרות שהמערערים יגישו הליך חדש הקשור להנחיה משנת 2019 והפניית נושא המענק החד פעמי לממונה על השכר לבחינה מחודשת. כל צד יישא בהוצאותיו, ובית המשפט קיווה שהצדדים יגיעו לפשרה בשאר הנושאים.