בג"צ 282/80

תקציר

פסק הדין דוחה את עתירתם של שני אחים מנתיבות שביקשו להפעיל מיניבוס ברישיון המועצה המקומית. ראש המועצה המליץ על העותרים למפקח הארצי על התעבורה לקבלת רישיון, אך מאוחר יותר שינה את דעתו לאחר שנודע לו כי את הרישיון יכולה לקבל רק המועצה עצמה. המועצה הקימה ועדה לקביעת הקריטריונים למתן הזכות להפעיל את המיניבוס, שהמליצה על העותרים. עם זאת, מליאת המועצה דחתה את ההמלצה והחליטה שלא לקבל רישיון. בג"ץ קבע כי לראש המועצה אין סמכות להבטיח לעותרים את הזכות להפעיל את המיניבוס, וכל הבטחה שניתנה אינה מחייבת את המועצה. יתר על כן, ההבטחה, אם קוימה, לא ניתנה בסמכותה החוקית של המועצה ולא ניתן היה לקיימה. בית המשפט הדגיש כי לא יעודד הבטחות סודיות של ראש המועצה לתושבים בשל התערבות של גורמים חיצוניים, או אפליה של פונים אחרים. עוד צוין בפסק הדין כי טענות העותרים אינן אמיתיות, שכן הם לא רכשו את המיניבוס, ומצבם לא הורע. בנוסף, חובת המכרז ברשויות המקומיות גרמה לכך שכל חוזה ללא מכרז אינו תקף. לפיכך נדחתה העתירה, וצו ההשהיה הקודם בוטל. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.