ע"א 506/82

תקציר

בתיק הנוגע למותו של דוד מנדלסון מסיליקוזיס שנדבק לכאורה בעת שהועסק על ידי המערערים, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והתיר לאלמנתו של מנדלסון לתבוע פיצויים כתלויים. המערערים טענו, כי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן מנדלסון עצמו היה מנוע מלתבוע במותו בשנת 1975. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי תקופת ההתיישנות הפרוצדורלית אינה מבטלת את הזכות המהותית עצמה, כלומר תביעת האלמנה יכולה להתנהל באופן עצמאי. בית המשפט הדגיש כי זכויות התלויים לפי פקודת הנזיקין הן חדשות ונבדלות מאלו של המנוח. בפסק הדין נמתחה ביקורת על המערערים שלא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים למרות שהיו מודעים לסיכוני הסיליקוזיס. היא גם דחתה את טענת המערערים בדבר סיבת המוות, תוך הסתמכות על דו"ח פתולוג קביל. על אף שהמערערים ערערו על מסקנתו של בית המשפט קמא בדבר הפרת חובה חקוקה בשל הוראות חוק שלא פורטו, אין בכך כדי לשנות את ממצא הרשלנות, ואישרו את חבות המערערים. לפיכך נדחה הערעור, תוך שמירה על זכותה של האלמנה לפיצויים.