ע"א 897/75

תקציר

בית המשפט העליון דחה את טענות חברת הביטוח בדבר סיכון מרצון ורשלנות תורמת כלפי אשתו של נהג שיכור שנפטר וחבר שליווה אותו ברכב. בית המשפט קבע כי ליווי האישה לבעלה היה טבעי ולכן לא ניתן לראות בו סיכון מרצון, וכי בנסיבות העניין לא הייתה למשיבים ברירה אלא להיכנס לרכב, תוך שהוא שולל את טענת הסיכון מרצון. באשר לרשלנות תורמת, מצא בית המשפט כי התנהגותם של המשיבים לא הייתה בלתי סבירה בהתחשב בשעות הלילה ובהיעדר תחבורה חלופית. ערעורם שכנגד, בו ערערו על ייחוס רשלנות תורמת וביקשו פיצוי נוסף, התקבל. ערעור חברת הביטוח נדחה, והמשיבים קיבלו סכומים נוספים של 39,421.50 ל"י ו-23,761 ל"י בהתאמה בתוספת ריבית. הצלחתם של המשיבים בערעורם שכנגד התבססה על הקביעה כי לא פעלו באופן בלתי סביר או רשלני, וחברת הביטוח חויבה בהוצאות משפטם, לרבות שכר טרחת עורך דין. השופט עציוני הצטרף לדעת הרוב, והדגיש את נטל ההוכחה בתביעות רשלנות תורמת ואת היעדר הראיות לרשלנות המשיבים.