דב"ע נא/108 - 0

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם אירעה תאונת עבודה ביחס לפציעה שספג עורך דין, עבדאללה עודה, בעת שהיה בדרכו הביתה מהעבודה. השאלה העיקרית נגעה לסיבתיות בין הפגיעה לבין מקצועו של עודה כעורך דין. החלטת הערכאה הנמוכה יותר דחתה את טענתו של עודה, בנימוק שאין די ראיות הקושרות את התקיפה לעבודתו. בערעור התמקדו השופטים בנטל ההוכחה בתיקי ביטוח לאומי, והכירו בכך שבתי הדין לעבודה אינם מחויבים באותם כללים ראייתיים כמו בתי המשפט האזרחיים. הם הגיעו למסקנה כי בשל אופיו של חוק הביטוח הלאומי, יש להטות את הכף לטובת המערערת, במיוחד כאשר עסקינן בתחום האפור. במקרה זה, עודה הציג גרסה עקבית לפיה התקיפה הייתה קשורה לעבודה, והשופטים מצאו לנכון להסיק כי התקיפה אכן קשורה למקצועו. בנוסף, קבעו השופטים כי אין לסווג את פציעתו של עודה כ"מפגע בדרך", כהגדרתה בסעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי, שכן היא נבעה מנסיבות שאינן קשורות לנסיעתו. תחת זאת, קבע בית המשפט כי התקיפה מהווה "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן פגיעתו של עודה נחשבת כבת פיצוי כמתרחשת "בתהליך" פעילותו המקצועית. כתוצאה מכך התקבל הערעור, וההחלטה המקורית בוטלה. המשיב חויב לשלם את הוצאותיו של עודה, בסך 800 ₪.