עמ"נ 197/05

תקציר

מדובר בשני ערעורים מנהליים מאוחדים על החלטת ועדת ערר לביוב. הוועדה פסקה לטובת חברת מגדלי מנחם דוד רמת גן בע"מ, והורתה לעיריית רמת גן להחזיר את מרבית היטלי הביוב שנגבו מהחברה בשנים 1988-1989. החברה ביקשה להקים שני פרויקטים רחבי היקף ברמת גן, וכתנאי לקבלת היתרי בנייה נדרשה לשלם לעירייה אגרות והיטלים שונים, לרבות היטל ביוב. החברה ערערה על ההיטל וטענה כי לא קיבלה דרישת תשלום ראויה וכי היא פטורה מתשלום לפי סעיף 27 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב). בית המשפט העליון, בפרשת מנחמי הראשונה, קבע כי לא נשלחה לחברה דרישת תשלום תקפה והתיר לה לערער על היטל הביוב בפני ועדת הערר. עוד נקבע כי תשלום "דמי השתתפות" קודמים אינו פוטר את החברה מתשלום ההיטל, שכן מדובר בשלב חדש של התקנת ביוב. ועדת הערר הורתה בהחלטתה לעירייה להחזיר את ההיטלים, למעט עלות העתקת קו ביוב, שהחברה נדרשה לשאת בה. העירייה ערערה על החלטה זו וטענה כי בית המשפט העליון כבר קבע כי העתקת קו הביוב מהווה שלב חדש המזכה אותה לגבות את מלוא ההיטל. מנגד, החברה ערערה על החלטת הוועדה בנוגע לעלות העתקת הקו. בפסק דינה קיבלה השופטת ד' ארנסט את ערעור העירייה (ע"א 197/05) ודחתה את ערעור החברה (ע"א 218/05). היא קבעה כי החישוב האריתמטי של ההיטל על ידי העירייה, בהתבסס על שטח הקרקע והבנייה כפול התעריף החל, עונה על דרישת דרישת התשלום לפי סעיף 28 לחוק הביוב. עוד קבע השופט כי היטל הביוב לא נועד לממן את עלותן של עבודות ספציפיות, אלא לכסות את ההוצאות הכלליות של התקנת תשתיות ביוב. לפיכך, היעדר קשר כספי ישיר בין סך ההוצאות שהוצאו על ידי העירייה לבין העבודה הספציפית שנעשתה בנכס החברה לא היה טיעון תקף. בנוסף, קבע השופט כי החברה לא הוכיחה את טענתה לפטור מההיטל או כי הסכימה לשאת בעלות סמלית בלבד לצורך העתקת קו הביוב. השופט ארנסט קבע כי העירייה רשאית לגבות את מלוא היטלי הביוב מהחברה וכי החלטת ועדת הערר מבוטלת. החברה חויבה לשלם לעירייה את סכומי ההיטל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. השופט דחה גם את ערעור החברה בנוגע לעלות העתקת קו הביוב, בקובעו כי לא נגרם לה כל נזק והיא נדרשה לשלם את ההיטל כדין. עוד חויבה החברה להחזיר לעירייה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשני הערעורים.