ד"מ 3-05-14

תקציר

פסק הדין דן בתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון על העסקתה של התובעת אצל הנתבעת. בית המשפט מחליט כי הנתבע יישא בנטל ההוכחה בשאלת העיסוק העיקרית, ומאחר שהנאשם לא הביא ראיות מספיקות, צו ההרחבה חל במקרה זה. עוד נקבע בפסק הדין כי התובע לא פוטר אלא התפטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בית הדין דוחה את תביעת התובע לתשלום הפסקות, שכן מהראיות עולה כי ההפסקות נוכו כדין מהשכר והתובע עודכן על תנאי זה עם קבלתו לעבודה. התובע זכאי לדמי הבראה, אך הסכום מחושב על פי היקף משרתו בפועל. באשר לימי החופשה, בית המשפט קובע כי לתובעת חייבים 330 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. כמו כן נפסק לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בשיעור של 6% משכרו החודשי, בצירוף הפרשי הצמדה לריבית. ככלל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע נדרש לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, ללא כל צו להוצאות עקב הצלחתה החלקית של התביעה והשמטות פרוצדורליות של התובע.