רע"א 5424/16

תקציר

בפסק דין זה מיום 13.10.2016 דחה בית המשפט בקשה לגילוי מסמכים, תוך הדגשת שיקול הדעת הרחב שיש לבתי המשפט הפרוצדורליים בעניינים אלה. ערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהחלטות פרוצדורליות אלא אם הן נוגדות את החוק, גורמות לעיוות דין או מתעלמות מנסיבות רלוונטיות. לאחר עיון חוזר בו, דחיית בקשת הגילוי השנייה על ידי בית המשפט המחוזי נקבעה כחוקית. הפסיקה הקבועה קובעת כי גילוי מסמכים צריך להסתיים בשלב קדם המשפט, אלא אם כן טעמים מיוחדים מצדיקים חריגים למניעת עיוות דין. המבקשים טענו לבקשה מאוחרת יותר על סמך תזכיר שפורסם והחלטה בפרשת תנובה, שלדעתם הפכה את התזכיר לפסק דין מחייב. אולם, טענה זו נדחתה שכן "מבחן ההשוואה" כבר הוזכר בכתב התביעה שלהם משנת 2012, והתזכיר פורסם שנתיים לפני בקשתם המאוחרת. בנוסף, פרשת תנובה לא נחשבה לתקדים מחייב לטענה זו. בית המשפט ציין כי למרות שתקנה 113 מאפשרת צווי גילוי מסמכים "בכל עת", המבקשים לא הצליחו להצדיק את השיהוי הניכר בהגשת בקשתם רגע לפני תחילת שלב ההוכחות. יתר על כן, המסמכים המבוקשים היו דומים לאלה שבבקשת גילוי קודמת שלא הוגש עליה ערר. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בהערכתו של בית משפט קמא בדבר הרלוונטיות של המסמכים שבמחלוקת, שכן ערכאת הערעור נוהגת לדחות את היכרותו של בית משפט קמא עם חומר התיק. טענת "הסבסוד הצולב", שעליה התבססה בקשת המסמך, לא הוצגה בכתבי הטענות ולכן לא היוותה בסיס תקף לבקשה. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם 20,000 ₪ בגין הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.