ע"א 7986/17

תקציר

במקרה דנן, שקל בית המשפט את טענות המשיבים לדחות את הערעור על הסף, בקובעו כי המערערת כבר קיבלה את הסעד המבוקש – העברת מסמכים עם קבלת שיק בנקאי – ומשכך אין לה עילה לערער. המשיבים טענו כי המערערת לא עמדה בתנאים נוספים הנדרשים על ידי הגוף המממן, מה שהופך את ערעורה לאקדמי. עוד טענו כי ערעורה סותר את הסכם הפשרה שבו ויתרה על זכותה להתנגד לפינוי. הם טענו כי עיכוב ביצוע פסק הדין גורם נזק בלתי הפיך וביקשו ערבויות גבוהות אם העיכוב יתאפשר. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המשיבים לסילוק על הסף מטעמים פרוצדורליים, תוך שהוא מדגיש את הצורך לבחון את מהות הערעור. בעת ששקל את הבקשה לעיכוב ביצוע, ציין בית המשפט את הצורך לשקול את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות – הנוטה בדרך כלל לטובת המערער בתיקי פינוי. בית המשפט מצא את טענות המשיבים בדבר נזקים בלתי מפורטות ומבוססות דיין וסבר כי הנזק שייגרם למערערת מפינוי ודאי יותר מאשר הנזק הפוטנציאלי למשיבים. משכך, התעכב ביצוע פסק הדין, אך הותנה בכך שהמערערת תפקיד כערבות בנקאית בסך 100,000 ₪, לצד תנאים קודמים. בסופו של דבר, נדחה הערעור על הסף, והביצוע נותר בתנאים מוגדרים, תוך מתן עדיפות לשמיעת הערעור.