עמ"נ 25237-06-15

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על בעלות על בריכת אגירה הממוקמת בתחומי עיריית הרצליה, המשמשת קיבוץ סמוך להשקיה. הקיבוץ טען כי העירייה היא הבעלים של הבריכה על סמך הסכם שנחתם בשנת 1996, ואילו העירייה טענה כי הקיבוץ מחזיק בה. ועדת הערר של עיריית הרצליה קבעה כי לקיבוץ החיבור הקרוב ביותר לבריכה ולכן הוא חייב בתשלום ארנונה. הקיבוץ ערער על החלטה זו, אך בית המשפט דחה אותה והסכים עם ממצאי הוועדה כי לקיבוץ יש את הקשר הקרוב ביותר לנכס. עם זאת, בית המשפט מצא כי העירייה לא השיבה להתנגדות הקיבוץ לשנת המס 2012 בתוך פרק הזמן הנדרש, ולכן ההתנגדות התקבלה אוטומטית. על פי החוק, לוועדת הערר אין סמכות לדון בדיעבד של חיובים, ועניין זה נופל בגדר בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט גם הסכים עם החלטת הוועדה כי הקיבוץ לא הוכיח כל טעות במדידת השטח של הנכס, וכי שיעור החיוב היה ראוי. הערעור נדחה, למעט שנת המס 2012, והעירייה חויבה לשאת בהוצאות הקיבוץ.