ת"א 21888-11-21

תקציר

## ניתוח משפטי: פסק דין בת"א 21888-11-21 ברומברג נ' טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ **מבוא** פסק הדין עוסק בתביעה של מר צבי ברומברג ("התובע"), רואה חשבון ו"בנקאי השקעות", אשר טען כי תיווך בעסקת מכר של חברת "דימר" בע"מ ("דימר") מקרן ההשקעות "פימי ישראל אופרטיוניטי פייב" ("קרן פימי") לידי הנתבעות, חברת "טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ" ("טולגל") ומר גיא שקד ("הנתבעים"), מזכה אותו בשכר טרחה בסך 100,000 דולר. התובע טען כי הנתבעים הסכימו לתשלום השכר, כפי שאושר על ידם באמצעות מר אורי רובין ("רובין"). לחלופין, התובע טען כי הוא זכאי לשכר ראוי על פי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, או על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. הנתבעים טענו כי לא ידעו שהתובע שימש כבנקאי השקעות או תיווך את העסקה, וכי לא התקשרו עמו או הסכימו לשלם לו שכר. לטענתם, התובע לווה את רובין, אשר היה מעורב במגעים ראשוניים, ולא היה צד פעיל או בעל דרישות כלפי הנתבעים. בית המשפט דחה את התביעה, הן מחמת היעדר הוכחת קיומו של הסכם מחייב, והן מחמת העדר זכאות לשכר ראוי. **ניתוח משפטי – עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **יסודות כריתת חוזה: גמירות דעת ומסוימות** * **העיקרון:** בית המשפט הדגיש את הדרישה היסודית לקיומה של גמירות דעת ומסוימות כתנאי לכריתתו של חוזה, כפי שנקבע בחוק החוזים (חלק כללי) ובפסיקה. המבחן לגמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי, הנלמד מאמות מידה חיצוניות (נסיבות, התנהגות, אמירות). * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט מצא כי גם אם היינו מקבלים את גרסתו של רובין בדבר דבריו לישראל שקד ("הכל טוב ויהיה בסדר"), לא מתקיימים יסודות אלו. הסיבה לכך נעוצה במספר גורמים: * **חוסר מסוימות:** התובע לא פירט את תכולת השירותים שהציע או התחייב להעניק. המונח "בנקאי השקעות" אינו מבהיר את היקף הפעילות הנדרשת (Finder לעומת Broker), והתובע עצמו הגדיר את מעורבותו כ"זז הצידה" לאחר שלב מסוים. כמו כן, לא סוכם מי הגורם שישלם את השכר (טולגל, שקד או חברה אחרת), מה שהיווה חסר מהותי. * **היעדר גמירות דעת:** התשובה "הכל טוב ויהיה בסדר" נתפסה ככללית וסתמית, ואינה מעידה על כוונה מגובשת להתקשר בחוזה מחייב עם התובע. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהנתבעים הכחישו שמיעת דרישת השכר ואף הכחישו את עצם אמירת המשפט. * **חוסר עקביות בגרסת התובע:** בית המשפט הצביע על סתירות מהותיות וחוזרות ונשנות בגרסתו של התובע לגבי מועד הסכמת הנתבעים לשכרו, מה שהחליש באופן משמעותי את אמינותו. * **רלוונטיות:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של פירוט ברור ומפורש של התנאים המהותיים בעסקה, במיוחד כאשר מדובר בסכומים משמעותיים. הסתמכות על אמירות כלליות או על "כוונה משתמעת" אינה מספיקה ליצירת יחסים חוזיים מחייבים. 2. **מהימנות עדויות והערכת ראיות** * **העיקרון:** בית המשפט נדרש להעריך את מהימנות העדויות שהוגשו, לרבות עדויות התובע, רובין והנתבעים. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** * **התרת גרסת התובע:** בית המשפט קבע כי גרסת התובע אינה מהימנה בשל סתירות פנימיות ושינויים חוזרים ונשנים בגרסאותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו. הדבר בלט במיוחד בנוגע למועד הסכמת הנתבעים לשכרו. * **הערכת עדות רובין:** מהימנות עדותו של רובין נפגעה עקב מספר גורמים: * **סתירות:** רובין סתר עצמו בנוגע למי מהנתבעים (ישראל או גיא שקד) שוחח על שכר התובע, ובנוגע לאופן שבו הציג את התובע בפני שקד. * **מניע:** בית המשפט זיהה סכסוך קיים בין רובין לנתבעים, דבר שעלול היה להשפיע על עדותו. * **היעדר חיזוק:** לא נמצא כל חיזוק לגרסתו של רובין לעומת גרסת הנתבעים. * **העדפת גרסת הנתבעים:** גרסת הנתבעים, לעומת זאת, נתפסה כסדורה, עקבית ומשקפת את מכלול העובדות, לרבות פרטים שהתובע השמיט. * **רלוונטיות:** פסק הדין מדגים את חשיבותה של עקביות ובהירות בגרסת עד, ואת הדרך בה בית המשפט מעריך אינטרסים וקשרים בין עדים להערכת מהימנותם. 3. **כריתת חוזה באמצעות מתווך/שליח** * **העיקרון:** חוזה יכול להיכרת גם באמצעות מתווך או שליח. במקרה זה, התובע טען שרובין שימש כשליחו. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט דחה את טענת התובע כי רובין פעל כשליחו. רובין עצמו הצהיר כי אינו קשור למערכת היחסים שבין התובע לנתבעים, וכי כל שנעשה על ידו הוא "העברת מסרים". כמו כן, רובין עצמו ביקש מהתובע לנהל את העניין מול שקד ישירות והציע לעגן את הזכויות בכתב. התובע, מצידו, סמך על רובין במקום לנהל משא ומתן ישיר עם הנתבעים. * **רלוונטיות:** פסק הדין מבהיר כי העברת מסרים בלבד אינה שקולה למינוי שליח הפועל מטעם השולח לצורך כריתת חוזה. הדבר מחזק את העיקרון שעל המתקשרים לפעול באופן ישיר וברור, אלא אם כן קיים ייפוי כוח ברור ושליחות מוסכמת. 4. **שכר ראוי (סעיף 46 לחוק החוזים ועשיית עושר ולא במשפט)** * **העיקרון:** בית המשפט בחן את האפשרות לפסוק שכר ראוי במקרה של היעדר הסכמה על שיעור התמורה (סעיף 46 לחוק החוזים) או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט דחה גם טענות אלו, משום: * **היעדר הסכמה על עצם ביצוע השירות תמורת שכר:** תנאי מקדים לזכאות לשכר ראוי הוא קיומה של כוונה לבצע עבודה בשכר. במקרה זה, התובע לא הוכיח כי הנתבעים הבינו שהוא פועל מטעמם וצפוי לקבל שכר מהם. * **הסתמכות על "הכל טוב ויהיה בסדר" בלבד:** אף אם הייתה נטען להסכמה כללית, היא אינה מספיקה לצורך חיוב בשכר ראוי, במיוחד בסכומים משמעותיים. הנתבעים היו זכאים לנהל משא ומתן ישיר, לשקול את הכדאיות הכלכלית, ולבחור אם להיכנס לעסקה, ולא להיות מחויבים באופן שרירותי. * **הסתרה והטעיה:** התובע הסתיר את דרישת שכרו מהנתבעים, התנהלות שאינה תואמת את עיקרון תום הלב ואינה מאפשרת לנתבעים להפעיל את שיקול דעתם. * **היעדר התעשרות שלא כדין:** התובע לא הוכיח שהנתבעים התעשרו שלא כדין או תוך הפרת חובה כלשהי כלפיו. * **רלוונטיות:** פסק הדין מבהיר כי טענות לשכר ראוי אינן מהוות "פתרון קסם" לחוסר הסכמה חוזית. יש להוכיח כוונה ברורה לתשלום שכר, לצד היעדר הסכמה רק על שיעורו, וזאת בשונה ממצב בו לא הוכחה כל הסכמה או כוונה מלכתחילה. 5. **השפעת התנהלות התובע על זכאותו** * **העיקרון:** התנהלות צדדים להליך משפטי, לרבות הימנעות מפעולות בסיסיות, עשויה להשפיע על זכאותם. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט העיר בחריפות על התנהלותו של התובע, אשר: * לא פנה ישירות לנתבעים להציג את עצמו, את תפקידו ואת דרישתו לשכר. * הסתמך על הסכמה בעל פה מרובין, בעוד שהיה עליו לעגן את זכויותיו בכתב. * השמיט מידע מהותי (כגון הפגישה הראשונה) מכתב התביעה, על מנת להציג סדר אירועים נוח לו. * הציג תאריך חתימה שגוי על הסכם, על מנת להציג תמונה מטעה של מעורבותו עד לסוף העסקה. * "התנתק" מהעסקה באופן מוחלט בספטמבר 2020, מבלי לנסות לגבות את שכרו. * **רלוונטיות:** פסק הדין מדגיש את חשיבות הפעולה הישירה, הבהירה והשקופה, ואת הבעייתיות בהסתמכות על "הבנות" בלבד. הדבר נוגע לעקרונות בסיסיים של חופש החוזים, תום לב, והצורך להוכיח קיומו של הסכם מחייב. 6. **היעדר יריבות** * **העיקרון:** כדי לתבוע, על התובע להוכיח קיומה של עילת תביעה כלפי הנתבע הספציפי. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט מצא כי: * **נגד גיא שקד:** גרסת התובע בדבר הסכמה עם גיא שקד הוכחה כשקרית, שכן התובע עצמו הודה כי מדובר בטעות, והסיכום (הנטען) היה עם ישראל שקד. * **נגד טולגל:** העסקה לא הושלמה על ידי טולגל, אלא על ידי חברה אחרת (שקד דימר החזקות בע"מ). מכיוון שהתובע טען כי השכר משולם על ידי החברה הרוכשת, ובמקרה זה טולגל אינה החברה הרוכשת, עילת התביעה נגדה נכשלה. * **רלוונטיות:** פסק הדין מדגיש את הצורך בהוכחת קיומה של מערכת יחסים חוזית או משפטית מחייבת ישירות מול כל נתבע, ולא ניתן להסתמך על טענות עמומות או שגויות. **סיכום** בית המשפט דחה את תביעתו של התובע, שכן לא הוכח קיומו של הסכם מחייב בינו לבין הנתבעים, הן בשל היעדר גמירות דעת ומסוימות, והן בשל חוסר מהימנות בגרסאותיו. בנוסף, התובע לא הוכיח זכאות לשכר ראוי, הן מכוח סעיף 46 לחוק החוזים והן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, וזאת בשל התנהלותו, היעדר ההוכחה לכוונה לשלם שכר, והסתמכותו על אמירות כלליות. בית המשפט הטיל על התובע הוצאות משפט לטובת הנתבעים.