ע"א 2082/01

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום לטובת ערעורו של בעל קרקע על היטל השבחה שהטילה ועדת תכנון מחוזית. ההיטל נבע משינוי ייעוד משימוש חקלאי לשימוש מגורים, בעקבות אימוץ תכנית השבחה. עיקר המחלוקת נסובה סביב נקודת הייחוס לקביעת ההיטל, ובפרט האם יש לבחון תכנית מתאר ארצית קודמת (תמ"א 31) שייעדה את הקרקע כשטח עירוני. ועדת הערר טוענת כי תכניות מתאר ארציות מוחרגות מחישוב ההיטל לפי חוק התכנון והבניה. מנגד, טוען בעל הקרקע המשיב כי היה על השמאי להשוות את שווי הקרקע לאחר תכנית ההשבחה לשוויה לאחר תמ"א 31. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט לערעורים חולק עליו. היא קובעת כי אף שתכניות מתאר ארציות אינן נכללות במפורש בהגדרת "תכנית" לצורכי היטל, הן רלוונטיות להערכת מצבה הקודם של הקרקע. עם זאת, בית המשפט מוצא כי שגה השופט קמא בכך שראה בתמ"א 31 נקודת ייחוס יחידה, שכן היא כללית מדי ואינה קובעת בוודאות את גורל הקרקע. במקום זאת, נקודת המוצא צריכה להיות התוכנית המקומית המקורית, כאשר גם תמ"א 31 וגורמים נוספים המשפיעים על ערך הקרקע נלקחים בחשבון. חוות הדעת של השמאי המכריע, ששקל את כל התוכניות הרלוונטיות לרבות תמ"א 31, נמצאה איתנה ומחייבת מבחינה משפטית. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט השלום מתבטל, והיטל ההשבחה כפי שנקבע על ידי השמאי עומד בעינו. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.