ע"א 163/75

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הפקעת קרקעות לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. הערעור מבקש בעיקר הארכת מועד להגשת ערעור, אך הדבר אינו מוזכר בהודעת הערעור. על פי העובדות, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו הוציאה בשנת 1972 הודעה על הפקעת חלקת אדמה לצרכי ציבור. בשנת 1974 עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בדרישה לקבוע פיצויים. בית המשפט פסק לטובת בעלי הקרקע, וקבע את סכום הפיצוי והריבית. לאחר מכן ניסו המערערים לתקן טעות נטענת בפסק הדין בעניין הריבית, אך בית המשפט המחוזי פסק נגדם. לאחר מכן ערערו המערערים לבית המשפט העליון, שקבע כי פסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי בעניין הריבית לא היה טעות ולכן לא ניתן לשנותו. בעקבות זאת הגישו המערערים הודעת ערעור על פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי, אך זה היה מחוץ לתקופת הערעור הסטטוטורית. המערערים טענו כי זכות הערעור שלהם נקבעה רק לאחר החלטתו הקודמת של בית המשפט העליון וכי יש לתקן את אי הבחנת רשם בית המשפט בערעור המאוחר. עם זאת, השופט שמגר קבע כי יש לפעול לפי הליכי הערעור, לרבות בקשה להארכה בצירוף תצהיר, דבר שלא נעשה במקרה זה. כמו כן, לא היו טעמים מיוחדים להארכת תקופת הערעור. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ל"י.