ת"א 2157-03-18

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, לרבות תביעה להעברת מניות בחברה, ותביעות חוזיות, נזיקיות ודיני חברות שונות, כולן סובבות סביב שטר חוב שנחתם לכאורה על ידי הנתבעים. התובע טען כי הנתבעים לא עמדו בפירעון החוב כאמור בשטר החוב. הנתבעים טענו כי החתימות על הפתק זויפו או לא אושרו. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי החתימות על שטר החוב היו אכן של הנתבעים או של נציגיהם המוסמכים. זאת ועוד, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר מתן תמורה בגין שטר החוב, כנדרש בפקודת השטרות. באופן ספציפי, התובעת לא הציגה חשבוניות, תעודות משלוח או מסמכים אחרים לביסוס טענתה כי סיפקה סחורה לחברה ולכן זכאית לתשלום. חוסר המהימנות של גרסת הנתבעים לאירועים לא הקל על נטל ההוכחה המוטל על התובע. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת כנגד שני הנתבעים והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאות המשפט שלו, והתובע לא קיבל כל החזר מהנתבעים.