ת"א 48554-04-21

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, בנתה מגדל משרדים בבני ברק. הנתבעת, תאגיד המים והביוב המקומי, גבתה מהתובעת דמי בניה, דבר שהתובע חלק עליו. האגרה נגבתה בהתאם לשטח הבנייה, והצדדים לא הסכימו על חישוב השטח לחמישה היבטים של המבנה: מרתפי חניה, מסדרונות מילוט, מרפסות לא מקורות, היקף השטחים שנהרסו לפני הבנייה ומידת ההפחתה של שטחי ההריסה. השופטת קבעה כי יש לחשב את אגרת הבנייה בהתאם לטענות התובעת בגין מרתפי החניה, שכן יש לראות את כל מפלס המרתף כמרתף חניה, ולא רק את החניות עצמן. עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובע בנוגע למסדרונות המילוט, וקבעה כי יש לכלול אותם בשטח הבנייה בהיותם שטחים מקורים. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת להכללת המרפסות בשטח הבנייה, שכן מדובר בשטחים חשופים. לגבי השטחים שנהרסו לפני הבנייה, קיבלה השופטת את טענת התובעת כי השטח שיש לנכות הוא 10,756.1 מ"ר, בהתבסס על מכתב מודד שצורף לבקשה להיתר ההריסה. השופט קבע כי על הנאשם לתקן את האישום כך שישקף סכום זה. לגבי שטחי ההריסה, השופטת הסכימה עם התובע כי יש להעניק ניכוי מלא, שכן הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהיה ניכוי חלקי מוצדק. השופטת ציינה כי נטל השכנוע מוטל על הנתבע במקרים כאלה וכי הליך קבלת ההחלטות בעניין נכס זה לא תועד כראוי. השופט הגיע למסקנה כי התביעה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, והורה לנתבעת לתקן את חיובי דמי הבנייה לאלתר. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.