רע"א 5872/19

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור על ביטול הסכם פשרה. המבקש טען כי ההסכם נפל בשל ייצוג לקוי של בא כוחו, אך בית המשפט טען כי קובלנות כאלה אינן עילה לערעור משפטי בתוך בית המשפט, בפרט בהתדיינות ישירה בין עורך דין ללקוחו. בהסתמך על תקדימים כמו פרשת דדון, הדגיש בית המשפט כי הצד השני לפשרה לא צריך להסתכן בביטול רטרואקטיבי של ההסכם בשל ייצוג משפטי רשלני של צד אחר. עיקרון זה מגן על האינטרסים של הצד שכנגד ועל ציפייתו לסגירת ההתדיינות. עוד ציינה השופטת כי כל פגם נתפס בפשרה צריך להיבחן על פי דיני החוזים, דבר המשקף את הוויתורים ההדדיים בהסכם ואת כוונתו למנוע מחלוקות נוספות. החלטת בית המשפט הסתמכה על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי שלא הצביעו על טעות או הטעיה המצדיקה את ביטול ההסכם. הודגש כי ערכאות ערעור בדרך כלל אינן מערערות על ממצאים עובדתיים ומהימנים של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם כן ניכרת טעות משפטית משמעותית, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, ובכך חיזק את התפיסה כי סופיות פרוצדורלית ושיקול דעת שיפוטי הם בעלי חשיבות עליונה בעניינים משפטיים מסוג זה.