בר"ע 244/90

תקציר

ענייננו בערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, שבו חויב המערער, שהשכיר דירה למשיב, להשיב את מלוא דמי השכירות בגין חודש דצמבר 1989. המערערת טענה כי ההחזר צריך להיות רק עבור מחצית החודש, שכן המשיב פינה את הדירה באמצע דצמבר. בתחילה הורה בית המשפט לתביעות קטנות על החזר כספי מלא, תוך שהוא מפרש בטעות את דרישת המשיב. הערעור נתקל באתגרים פרוצדורליים, כגון אי הכללת כל הנאשמים ואיחור בהפקדת הערבות. בית המשפט קבע כי בעוד פגמים פרוצדורליים כאלה יכולים להוות עילה לדחייה, חריגים חלים בערעורים על תביעות קטנות שבהם הפורמליות רופפת, במיוחד כאשר אף צד לא נפגע מפגמים אלה. בנוסף, התנגדויות פרוצדורליות, כגון אי יידוע נכון של המערערת על הפגמים, הביאו לדחיית טענותיו המקדמיות של המשיב לדחייה. השאלה המשפטית העיקרית עסקה בשאלה האם תקופת ההודעה המוקדמת בת 60 הימים לסיום החוזה מחייבת את שני הצדדים או רק את זה שמסיים את החכירה. הערכאה הנמוכה יותר מצאה כי מרגע שהמשיבה מצאה דירה חדשה, חוזה השכירות הסתיים, דבר השולל את הצורך בדמי שכירות מעבר לעזיבתה. ערכאת הערעור הכירה אמנם במורכבותה של השאלה המשפטית, אך ציינה כי סוגיות תיאורטיות מעין אלה אינן מהוות בדרך כלל עילה לערעור בתיקי תביעות קטנות, בהיעדר טעות פשוטה וגלויה. כאן, הערעור התקבל באופן חלקי, ותיקן את ההחזר למחצית בלבד מדמי השכירות של חודש דצמבר, כפי שביקש המשיב בתחילה, בהתאם לתקופת המגורים בפועל, תוך שמירה על יתר החלטת הערכאה הנמוכה יותר.