ב"ל 4035-12-14

תקציר

התובע, שקיבל דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודתו בעקבות אירוע שהתרחש ביום 22/05/2008, ערער על חובו למוסד לביטוח לאומי לאחר שנשללה זכאותו לתשלומים אלו. הדיונים התמקדו בנושאים הבאים: ראשית, האם נמסרה לתובע הודעה כדין על חובו; שנית, הסכום שהתובע חייב למכון; ושלישית, האם ניתנה לתובע זכות ערעור על חובו בפני הוועדה לביטול חובות. בית המשפט מצא כי המכון הודיע לתובע על חובו בשנת 2011, כי סכום החוב אינו שנוי במחלוקת, וכי אכן לא ניתנה לתובע הזכות לערער על חובו בפני הוועדה הרלוונטית – פגם שלא פטר, במקרה זה, אותו מפירעון החוב, מה גם שהוענקה לו הזכות לערער על שלילת קצבת הנכות שלו. השופטת המליצה למכון לבחון את טענות התובע בנוגע לזכאותו לקצבת נכות כללית החל משנת 2009 והפנתה את תשומת לב המכון לכך שלא סיפק לתובע תשובות מלאות, מדויקות וברורות. עוד ציינה השופטת כי פניותיה הקודמות של התובעת לוועדה לביטול חובות לא נענו. עם זאת, מאחר שלאחרונה ניתנה לתובע הזכות לטעון את טענותיו בפני הוועדה – בעקבות המלצת בית המשפט – קבע השופט כי טרם ניתן לערער על החלטת הוועדה. לפיכך נדחתה תביעת התובע.