ע"פ 4190/13

תקציר

בפרשת ברוקרטוב ערער המערער על הרשעתו בגניבה בידי גורם מוסמך, וטען כי לא התקיימו היסודות המהותיים הנוגעים ל-45% מכספי המשקיעים בקרן גידור. עם זאת, בית המשפט קיבל את הודעת המדינה, והמיר הרשעה זו בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואישר אישומים של רישום כוזב במסמכי התאגיד. טענותיו של המערער בדבר כוונתו להשיב את הכסף לא שללו את כוונת המרמה. בית המשפט בחן את הקשר הסיבתי בין מצגי שווא לבין קבלת מרמה, והגיע למסקנה כי מצגי שווא השפיעו באופן משמעותי על החלטות המשקיעים להיפרד מכספם. באישומים בהם טען המערער כי כתב האישום אינו תומך בהרשעתו, מצא בית המשפט כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. הערעור כלל גם סוגיות של הרשעה על סמך עובדות שמחוץ לכתב האישום, אך בית המשפט אישר את הרשעותיו של המערער, לרבות הרשעות בגין מצג שווא וקבלת דבר במרמה. בפרשת ביברוקר הנדון, דחה בית המשפט את טענת המערער כי מעורבותו הייתה משנית ואישר את תפקידו כעבריין משותף לצד שובל בהונאת משקיעים, בהתבסס על השתתפותו הפעילה במצג שווא ובקבלת החלטות בחברה. בית המשפט סבר כי תיקון פסקי הדין מותר לפני מתן גזר הדין לפי סעיף 81, המאפשר תיקון טעויות ברורות מבלי לגרום עוול. עונשו של המערער הופחת עקב זיכויו בחלק מהאישומים, מה שהוביל להפחתה של תשעה חודשים מהעונש המקורי, אך בית המשפט אישר את הפיצוי לקורבנות וביטל את הקנס הכספי בהתחשב בנסיבותיו של המערער. פסק הדין הדגיש את הפגיעה הקשה במשקיעים והדגיש את הציפייה החברתית שפשעים כלכליים יעמדו בפני השלכות מחמירות. ככלל, בעוד עונשו של המערער הוקל במקצת, ההרשעות והאחריות המפצה נותרו ברובן על כנן, דבר המשקף את חומרת עבירותיו.