ע"א 49596-12-20

תקציר

הערעור מבקש לבסס הפרת חוזה בדבר עיכוב החזקה בדירה. המערערת טוענת כי האיחור במסירת הדירה מהווה הפרה מצד המשיב. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי אין חריג המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא. השופט מדגיש כי ערכאת הערעור מכבדת את ממצאי הערכאה הפרוצדורלית, ותתערב רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות יסודית. במקרה זה מציינת השופטת כי הערעור מוגבל לסוגיית עיכוב החזקה ונשען על הוראות ההסכם בין הצדדים. על פי חוק המכר והסכם המכר, איחור של עד 60 יום במסירת הדירה אינו הפרה. הדירה נקבעה למסירה עד אמצע אוגוסט, כלומר מותר לדחות עד אמצע אוקטובר. השופט בוחן את הסיבות לעיכוב ומגיע למסקנה כי הוא נגרם בשל אי עמידתה של המערערת בהסכם. המערערת לא עמדה בתשלום הסופי ובערבות הפיקדון כפי שנקבע בהסכם. בנוסף, הם לא חתמו על הסכם ניהול ולא סיפקו את הצ'קים הנדרשים. המשיב, לעומת זאת, הזמין את המערערת לקבל חזקה בדירה ודרש מהם למלא את התחייבויותיהם. השופטת מדגישה את האופי השזור של ההתחייבויות בהסכם, המחייב מילוי בו זמנית על ידי שני הצדדים. מאחר שהמערערת לא עמדה בהתחייבויותיה, היה מוצדק לעכב את מסירת החזקה. זאת ועוד, השופטת מציינת כי טענת המערער בדבר אי כשירות למגורים בשל פגמים חסרה ראיות ועדים שיתמכו בה. לפיכך, השופט דוחה את הערעור וקובע כי אי תשלום ואי עמידה בדרישות ההסכם על ידי המערערת מצדיקים את השיהוי במסירת החזקה בדירה. כמו כן פוסק השופט הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב, שישולמו בתוך 30 יום.