רע"א 5602/24

תקציר

בבואו לדון בתיק דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, בעיקר בשל שיקול הדעת הרחב שיש לבתי המשפט הפרוצדורליים במתן סעד זמני. בית המשפט הדגיש כי התערבות בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים, שלא נמצאו רלוונטיים כאן. החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש לצווי מניעה זמניים נבחנה על פי שני קריטריונים עיקריים: סיכויי ההצלחה בתביעה ומאזן הנוחות. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות למקרה לכאורה והצביע על אי התאמות בנוגע לטענת הבעלות של המבקש על דירה. ספקות התעוררו ממזכר הבנות כביכול ועיתוי העברת התשלומים, שלא עלו בקנה אחד עם המסמכים הזמינים. בית המשפט בחן גם את היעדר העסקה ברישומי החברה והדגיש כי הדירה עדיין מסומנת כ"מלאי". הניתוח הוביל למסקנה כי מעמדו המשפטי של המבקש חלש, ובכך התערער טענתו. יתר על כן, בית המשפט בחן את מאזן הנוחות, והדגיש כי המבקש לא ביסס זיקה משמעותית או שורשית לדירה. כניסתו לדירה עוררה חשד לניסיון לקבוע עובדות בשטח בתוך הסכסוך המתמשך על בעלותה החוקית. כמו כן נשקלה ההשפעה הכספית הפוטנציאלית על המשיבים עקב עיכוב בפירעון החוב, דבר המחזק את ההחלטה לדחות את הבקשה. עיתוי הגשת בקשת המבקש התעכב באופן משמעותי, בניגוד לטענות הדחיפות. למרות טענות המבקש, הפעולות הצביעו על היעדר צורך מיידי, מה שהוביל עוד יותר להחלטה שלא להעניק סעד זמני. בית המשפט התייחס גם לסוגיות הנוגעות לתום ליבו של המבקש, וחשף סתירות בטענותיו בדבר עיתוי החזקה. בסופו של דבר, בחינה מקיפה זו הביאה לדחיית בקשת רשות הערעור, ללא צו להוצאות בשל היעדר בקשת תגובה מהנאמן.