עב"ל 35164-07-15

תקציר

בית המשפט בחן את הערעור והחליט לדחות אותו, בעיקר בשל בעיות בעיתוי הגשת התביעה והיעדר ראיות מספיקות לתמיכה בטענת המערער. סעיף 296 לחוק הרלוונטי מחייב הגשת תביעות לגמלה כספית בתוך שנים עשר חודשים מיום הגשת עילת התביעה. זה מבטיח פעולה מהירה ומאפשר לפקיד התביעות להעריך את הזכאות על סמך ראיות זמינות. אמנם לא ניתן לדחות תביעה על הסף רק בשל איחור בהגשה, אך אסור שהשיהוי יפגע ביכולתו של המוסד לבחון אותה. במקרה דנן, ההכחשה המקורית לא התבססה על שיהוי אלא על כך שהמערער לא המציא את המסמכים הדרושים, כגון דו"ח חדר מיון. חרף טענות המערער, המסמכים שהוצגו לא אישרו את הטענה כי הפגיעה הייתה קשורה לעבודה. בית המשפט הכיר גם בבעיה הנובעת מפרק הזמן המשמעותי – 19 שנים – המקשה על גביית עדויות וראיות מהימנות. סברו של המערער כי המעסיק היה אחראי להגשת התביעה מטעמו לא נחשב כעילה תקפה לשיהוי. יתר על כן, בית המשפט הביע ספק אם האירוע, כפי שתואר על ידי המערערת, היווה תאונת עבודה, שכן הוא יוחס יותר לעניין רפואי אישי ולא למפגע בדרך. משכך, הערעור נדחה ללא צו הוצאות, דבר המשקף את אופיים של הליכי הביטוח הלאומי.