ע"פ 511/73

תקציר

סגן מנהל מחוז דרום בעמידר הורשע בלקיחת שוחד ובהפרת אמון הציבור לפי החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות קלות) תשי"ב-1952 ופקודת החוק הפלילי תשלו"ו-1936 בהתאמה, ונידון על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשלוש שנות מאסר וקנס של 10,000 לי. בית המשפט העליון דחה את ערעורו על ההרשעה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להאשים ולהרשיע עובד ציבור הן בשוחד והן בהפרת אמונים ציבורית; האחרון ישים רק אם הראשון לא הוכח. מותר שיהיו מספר אישומים בכתב אישום אחד, אולם יש להתייחס אליהם בנפרד והרשעה באישום אחד אינה יכולה לתמוך באישום אחר. במקרה זה שגה שופט בית המשפט המחוזי בגישתו, אך בית המשפט העליון בחר לבחון את חומר הראיות עצמו. השופט ביקש לחזק את מהימנותם של עדים שותפים שעדויותיהם הרשיעו את המערער בתשעה מתוך עשרה אישומים, ובית המשפט מצא כי די בעדויות השותפים כדי להרשיע את המערער. בנוסף, מצא בית המשפט כי הצהרותיו והתנהלותו של המערער עצמו סותרות את הגנתו ותומכות בעדויות השותפים. גם יתר האישום, שהוכח על ידי עד אחר, נתמך די הצורך בראיות. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר בריאותו הלקויה ושירותו הציבורי בעבר, והדגיש את הצורך בענישה חמורה כדי להרתיע עובדי ציבור מפני מתן שוחד. לפיכך, הערעור על ההרשעה וגזר הדין נדחה.