עת"מ 15611-11-20

תקציר

העתירה נסובה סביב קביעת המועד הרלוונטי להגדרת "מבנה נמוך" לפי תקן 413, הפוטר מבנים אלה מחובת חיזוק מפני רעידות אדמה. תמ"א 38 מתירה חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אך אינה חלה על מבנים נמוכים כהגדרתם בתקן 413. תיקון שפורסם בשנת 2016 שינה את ההגדרה של מבנה נמוך, והוראת מעבר חייבה יישום סימולטני של ההגדרות הישנות והחדשות למשך שנתיים. העותרת ביקשה לפתח מבנה לפי תמ"א 38 אך נדחתה בשל החלטת ועדת הערר כי המועד הרלוונטי לקביעת מבנה נמוך הוא מועד החלטת הוועדה המקומית, שניתנה לאחר תום תקופת המעבר. העותרת טוענת כי המועד הקבוע צריך להיות מועד הגשת הבקשה או מועד הבדיקה המקצועית, ואילו ועדת הערר עומדת על כך שפסיקת בית המשפט העליון בעניין רומילי מהווה תקדים מחייב. הוועדה המקומית והעותר רוצים שמועד הקביעה יהיה מועד הבקשה, ואילו המשיבים 3 ו-4 ניטרליים לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת ועדת הערר, דחה את העתירה והורה לעותר לכסות את הוצאות המשיבים. טענות העותר, אף שהן מובנות, אינן יכולות לגבור על פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון בעניין רומילי, שקבע את מועד החלטת הוועדה המקומית כמועד הקובע. יתר על כן, פרשת רומילי התייחסה להוראת המעבר ולאינטרס ההסתמכות של היזמים, אך עדיין הגיעה למסקנה כי המועד הרלוונטי הוא מועד ההחלטה. בית המשפט אינו מוצא עילה לסטות מקביעה זו ומורה על מחיקת העתירה, לצד תשלום הוצאות המשיב.