ת"א 4152-05-11

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד נתבע 1 ומורה לנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע סך של 682,306 ₪, בצירוף ריבית משפטית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעים 2 ו-3 ישלמו גם את שכר טרחת עורך דינה של התובעת, בסך 40,000 ₪, ואת הוצאות המשפט. פסק הדין מתבסס על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, השופט מגיע למסקנה כי לנר, נאשם 2, היה צריך להגיב להודעת העיקול שנשלחה אליו, והימנעותו מכך נבעה מהלחץ הפסול שהפעיל עליו אהרון, נאשם 1. בנוסף, נקבע כי לנר לא צריך לשאת במלוא האחריות לחוב התופח בתיק ההוצאה לפועל, שכן התובע, אשמתו התורמת של אהרון הביאה לצבירת הוצאות. אהרון היה מודע להליכים ולבחירות שעשה לנר אך בחר שלא להתערב, וגם לאחר שנודע לו על התנהלותו הבעייתית של לנר, המשיך להעסיקו. יתר על כן, אהרן עצמו שילם את סכום העיקול, והכיר באחריותו. מסיבה זו מחליט בית המשפט להפחית את סכום הנזק ב-20% כדי לשקף את אשמתו של אהרן. השופט מתייחס גם להיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, תוך שימת דגש על שני אירועים מרכזיים: תביעתו הראשונית של אילן נגד הנתבעים לביצוע שיקים ופסק הדין המאשר את העיקול הזמני. לבסוף, ההודעות שנשלחו לצדדים שלישיים – עורכי הדין שחמון ומנדל – נדחות, שכן הן נגזרות מהמחלוקת בין התובע לנתבעים, שנפתרה ברובה.