ת"א 122748/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בין התובעים, שהם יורשיו של בעלים שנפטר, לבין הנתבע, ששכר את הנכס מהתובעים. הנכסים המדוברים הם דירה, חנות וחנות ירקות הממוקמת באותו מגרש. החנות מושכרת בהסכם שכירות מוגנת. המחלוקת העיקרית היא האם הנתבעת הפרה את הסכמי השכירות, כפי שנטען על ידי התובעים, בכך שלא שילמה דמי שכירות עבור המאפייה הכוללת את הדירה, החנות וכמה שטחים סמוכים. פסק הדין בוחן את תוקפם של הסכמי השכירות, את השכירות המוגנת ואת הסעדים הכספיים המבוקשים על ידי התובעים. נמצא כי הסכם השכירות של המאפייה היה תקף עד למועד הגשת התביעה וכי הנתבעת לא הפרה את ההסכמים קודם לכן. זאת, משום שדמי השכירות שלא שולמו נועדו להיכלל במחיר עסקת המכר של הנכס, שהנתבע סבר כי רכש. עם זאת, עסקת המכירה הוכרזה מאוחר יותר כבטלה. גם חוזה השכירות המוגן נמצא תקף, וטענות התובעים לפינוי הנתבע מהחנות נדחות. באשר לסעדים כספיים, תביעות התובעים לפיצוי מוסכם ולדמי שכירות מוגנים נדחות מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט קובע את דמי השכירות הראויים למאפייה ומחשב את הסכום שהנתבע חייב לתובעים, שהוא 65,325 דולר ל-67 חודשי שכירות. לאחר ניכוי תשלומים חלקיים, יתרת החוב היא 34,605 דולר. בנוסף, צד שלישי שהיה מעורב בעסקת המכר שנפלה מופנה להעביר לתובעים את יתרת תשלום המקדמה בסך 19,280 דולר. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.