ת"א 66093-10-21

תקציר

הנתבעים, שרכשו את סימפלי ודיספו, התחייבו באופן בלתי חוזר לשפות את התובעים, נושי החברות, בגין החובות המגיעים להם, במסגרת הרכישה. ההתחייבות, שעליה חל סעיף 16 לחוק הערבות, היא התחייבות עצמאית ובלתי מותנית, להבדיל מהתחייבות. שאלת המפתח היא גובה החוב, עליו חולקים הנתבעים. התובעים הציגו כרטיסי הנהלת חשבונות המפרטים את החובות, אך הנתבעים טוענים כי כרטיסים אלה אינם מדויקים ולא ניתן לראות בהם רישומים מוסדיים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הנתבעים, ובפרט שמעון איטח, הכירו והסכימו לסכומי החוב הנקובים בכרטיסים בעת חתימתם על צווי השיפוי. בנוסף, מסמכים נוספים עליהם חתמו הנתבעים, לרבות תצהיר, מחזקים את דיוק סכומי החוב הנקובים בכרטיסים. בית המשפט מוצא את ראיות התובעים אמינות ומציין כי הנתבעים לא הציגו גרסה עובדתית ברורה ולא הסבירו את התשלומים ששולמו בגין החוב. התנהלות הנתבעים והודאותיהם מבססות את מודעותם לסכומי החוב, והכחשתם אינה משכנעת. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי שמעון, בהיותו הגורם הדומיננטי במערכת היחסים העסקית, לא העיד, דבר המחליש את עמדת הנתבעים. משכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח את טענתם ומקבל את התביעה במלואה. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע מס' 1 סך של 130,204 ₪, ואילו הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 130,685 ₪, שניהם כוללים הפרשי הצמדה וריבית חוזית ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. הנתבעים יישאו גם בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, עם קנסות על איחור בתשלום.