ע"א 141/74

תקציר

הפרשה נסובה סביב החזקתם של שני מטוסים ששועבדו להבטחת חוב של חברה לבנק הפועלים. משהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, מונה כונס נכסים לבקשת הבנק. בינתיים העבירה החברה את רישום כלי הטיס לידי המערערת, שהייתה קשורה לאחד הדירקטורים בחברה וגם בעלת מניות. העברה זו נעשתה ללא ידיעתו או הסכמתו של הנמען. המערערת טענה כי הכונס היה מודע ואישר את המכירה. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת מפרק החברה, שטען כי המטוסים מעולם לא נמכרו כדין למערערת ונותרו נכסי החברה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדעת הרוב, העסקה בוצעה ללא ידיעתו או הסכמתו של הכונס, וחוסר המעש שלו לאחר מכן לא העיד על אישור. המטוסים נחשבו מוקנים לכונס הנכסים עם מינויו, והחברה לא יכלה למכור אותם ללא אישורו. כמו כן, תפקידו של כונס הנכסים היה לפעול לטובת כלל הנושים ולא רק הבנק, ועל הימנעותו מנקיטת צעדים נגד המכירה נמתחה ביקורת. למרות שהמערערת גילתה אהדה למצבה, בית המשפט קבע כי אין לחלץ אותה ממנו, שכן למפרק יש זכות לתבוע את העלבון בשם הנושים. השופט ח' כהן, בדעה חולקת, סבר כי יש לקבל את הערעור. לטענתו, המטוסים מעולם לא הופקעו רשמית מהחברה ונותרו רכושה לאורך כל הדרך. לאחר שנפרע החוב לבנק, חזרו זכויות הקניין לחברה, אשר יכלה לתת תוקף לחוזה הקודם עם המערערת. עוד הדגיש כהן כי מעשי הדירקטורים עולים כדי ביזיון בית המשפט ויש להטיל עליהם סנקציה בהתאם. הוא הציע להכריז על כלי הטיס כרכושו של המערער, ולהותיר את המפרק לנהל כל תביעה לפי פקודת פשיטת הרגל. החלטת הרוב, שיוצגה על ידי השופטים ויתקון ועציוני, דחתה את תביעת המפרק אך הטילה על המערערת ועל שני הדירקטורים, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 10,000 ו-2,000 לירות, בהתאמה. השופט ח' כהן, בחוות דעתו החולקת, היה מכריז על כלי הטיס כרכושו של המערער ומטיל את נטל ההוכחה על המפרק בכל הליך עתידי. ההחלטה ניתנה ב-11 בספטמבר 1975.