ע"א 6731/19

תקציר

במקרה משפטי זה, דחה בית המשפט את הערעור שעניינו תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין עקב פקיעת תקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי פסק תחילה נגד המערערים, בקובעו כי נסיבות ההפקעה מתיישבות עם תקדים שנקבע בעניין תומא, שקבע כי תקופת ההתיישנות חלה בשל תקדים ארידור. המערערים טענו לתקופת התיישנות ארוכה יותר בהתבסס על מסגרת משפטית קודמת לפני חקיקת החוק הקיים, תוך הפניה לסעיף 29 לחוק ההתיישנות. הם הציעו כי עניינם ייהנה מתקופת התיישנות של 36 שנים המבוססת על הוראות המג'לה, אך לא הצליחו להוכיח במדויק אילו הוראות ספציפיות חלות. זאת ועוד, אין די בתלותם של המערערים בפסק דין אבו דאיה לצורך פטור מהתיישנות, שכן פרטי המקרה אינם חלים על ההתיישנות הקיימת. לפיכך, בהתבסס על פסקי הדין בפרשות ארידור ותומא, אישר בית המשפט כי תקופת התיישנות סטנדרטית של שבע שנים חלה על תביעות הפקעה בשיטת המשפט הנוכחית. המערערים הגישו את תביעתם בשנת 2018, מעבר לתקופת המעבר שניתנה על ידי ארידור, מה שהופך את תביעתם למיושנת. מכתב מהמשיבה משנת 2004 בדבר אפשרות למשא ומתן לפיצויים לא נחשב כחידוש תקופת ההתיישנות, שכן חלפו 14 שנים עד להגשת התביעה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה בשל מעמדה המוגבל בזמן לפי תקופת ההתיישנות, והורה למערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב בסך 5,000 ₪. פסק הדין הסופי ניתן ביום 24.2.2021.