ב"ל 40647-07-22

תקציר

## ניתוח משפטי של תביעת התובע למיקרוטראומה בכתף שמאל ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים כפי שהם מיושמים על תביעת התובע בגין פגיעה הקשורה בעבודה בכתפו השמאלית, בפרט מיקרוטראומה, כפי שהוצגו בהחלטת בית המשפט. **I. עקרונות משפטיים המסדירים תביעות מיקרוטראומה** העיקרון המשפטי המרכזי המנחה תביעות מיקרוטראומה, כפי שנקבע בפסיקה המצוטטת, מחייב את התובע להוכיח שני יסודות בסיסיים: * **בסיס עובדתי לביצוע תנועות חוזרות:** זה כרוך בהוכחה שאופי היצירה מחייב תנועות חוזרות שעלולות להוביל לליקוי הנטען. המקרה *שזירי* (פסקה 13) מרחיב את ההגדרה הזו מעבר להרמת ידיים מעל גובה הכתפיים כדי לכלול את כל תנועות הכתפיים החוזרות על עצמן כחלק בלתי נפרד מהעבודה. * **קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני:** זה מחייב הוכחה שהתנועות החוזרות שזוהו גרמו ישירות לפגיעה הנטענת. פרשת *יוספי* (פסקה 28) מדגישה קשר זה, תוך הכרה באפשרות של סיבתיות עקיפה באמצעות איברים סמוכים. **השני. ניתוח הראיות והטיעונים של התובע** החלטת בית המשפט מנתחת בקפידה את ראיות התובע, ומובילה למסקנה כי התובע לא הצליח לבסס תשתית עובדתית מספקת לטענתו. תחומי הבחינה העיקריים וממצאי בית המשפט הם כדלקמן: * **גרסאות לא עקביות של תנועות:** * התובע הציג דיווחים מרובים וסותרים על התנועות הכרוכות בהפעלת מוט ההיגוי. בתחילה, לא זוהה איבר ספציפי כפגום (סעיף 15א). מאוחר יותר, התביעה עברה ל"זרוע שמאל" הכרוכה ב"כוח דחף מתמשך" (סעיף 15ב). זה התפתח הלאה לתנועות של "הזרוע ופרק כף היד" ללא אזכור של כוח מתמשך (סעיף 15B). * בית המשפט מצא את חוסר העקביות הללו, במיוחד התיאורים המעורפלים והמשתנים של מעורבות הכתף, כנקודת תורפה משמעותית בתיק של התובע. היעדר הפירוט לגבי תנועות הכתפיים עומד בניגוד מוחלט לפירוט הנרחב המסופק לגבי תנועות אצבעות למשימות אחרות (פסקה 16). * תצהיר התובע עצמו הכיל לשון חלשה ושולית בנוגע לכאב בכתף, וקבע כי הוא "התעצם" מבלי לפרט את הסיבה או תנועות ספציפיות (פסקה 17). * באופן מכריע, עדותו של התובע בפני בית המשפט, בה טען כי "עיקר העומס היה על הכתף" וכי "הכתף מושכת" ו"ננעלת", הופיעה רק במהלך העדות וחסרה הסבר בכתביו (פסקה 17). * **חוסר הוכחה לתנועות כתפיים חוזרות ונשנות:** * בית המשפט מצא כי הראיות הפיזיות והעדויות הצביעו באופן עקבי על כך שתנועת מוט ההיגוי מערבת את כף היד ו/או פרק כף היד, בכוח מינימלי (פסקאות 18, 20, 21). * האמה והמרפק של התובע תוארו באופן עקבי כמונחים על לוח המחוונים, מספקים תמיכה ומפחיתים את העומס על הכתף (פסקאות 18, 19, 20, 23). * ראיות צילום ושאלון מעסיק אישרו את התיאור של תנועת יד/שורש כף היד הנתמכת, ולא פעולה אינטנסיבית של הכתפיים (פסקאות 18, 19). * בית המשפט מצא את עדותו של מר אמירה, עד אובייקטיבי, אמינה ותואמת את הראיות הפיזיות והתיעוד האחר, המאשרת את הכוח המינימלי והאופי הנתמך של פעולת מוט ההיגוי (פסקאות 18, 19, 20). * טענותיו של התובע כי ידו הייתה באוויר במהלך הניתוח הופרכו על ידי תמונתו שלו, עדותו הקודמת ועדויות של עדים אחרים, מה שהוביל את בית המשפט לפסול גרסה מתוקנת זו (פסקה 23). * **פרשנות שגויה של הצהרות עדים:** * בית המשפט הבהיר כי הצהרות בית המשפט בדבר אי קרבת היד לגוף מתייחסות למנח היד ושורש כף היד, ולא לכתף, והיו בהקשר של תנוחת ישיבה טבעית, שאינה מעידה על תנועת כתפיים (פסקאות 24, 25). * **משמעות ראייתית של השמטות:** * הימנעותו של התובע מהגשת סרטון המדגים את נהיגתו ותנועותיו צוינה כהשמטה משמעותית, המהווה ראיה נסיבתית כנגד תביעתו, בהתאם לעקרונות שהותוו בסעיף י' קדמי* (פסקה 26). התנזרות זו הכבידה על חובתו להוכיח את טענתו. * **איברים סמוכים וטיעוני רטט:** * **איברים סמוכים:** טענת התובע כי ליקוי יכול לנבוע מאיברים סמוכים הועלתה לראשונה בסיכומיו ולא פורטה, ולכן אין בה כדי לבסס טענה לכאורה (פסקה 29). יתר על כן, התובע לא הציג כל תיעוד רפואי או אחר התומך בקשר הסיבתי הנטען בין תנועות שורש כף היד / כף היד לבין ליקוי בכתף (פסקה 30). בית המשפט גם הדגיש כי פרק כף היד וכף היד אינם צמודים לכתף, עם חלקי גוף מתערבים (פסקה 31). * **רטט:** הטענה בדבר רטט הגורם לליקוי הוצגה בשלב מאוחר של ההליך (תצהיר) ולא אוששה על ידי עדים אחרים או מסמכי מעסיק (פסקאות 33, 34, 35). הימנעותו של התובע מלהזכיר את הרטט במהלך ההדגמה והשמטת הסרטון החלישו עוד יותר טענה זו (פסקה 35). * **השוואה לפסיקה הקיימת בנושא נהגים ורטט:** * בית המשפט הבחין בין מצבו של התובע לבין מקרים בהם היו מעורבים נהגים שבהם הוכרו פגיעות גב מרעידות וזעזועים בכביש. הקריטריונים שנקבעו במקרים כמו *יניב* ו*שחף* (למשל, נהיגה ממושכת, כבישים משובשים, מתלי רכב לקויים) לא עמדו על ידי התובע (פסקה 36). * משך העסקתו של התובע היה קצר יותר, מסלול הנסיעה היה במסלול ייעודי, וסביבת העבודה הוכחה כארגונומית, המגנה על הנהג מפני מהמורות בכביש (פסקה 37). **השלישי. חידושים משפטיים ויישומם** בעוד שהמקרה מיישם בעיקר עקרונות משפטיים מבוססים לתביעות מיקרוטראומה, הוא מדגיש גישה ניואנסית ל: * **הרחבת ההגדרה של תנועות חוזרות:** העיקרון של מקרה *שזירי* (פסקה 13) מוזכר כדי להרחיב את ההיקף של מה שמהווה תנועת כתף חוזרת בהקשרים תעסוקתיים. עם זאת, במקרה הספציפי הזה, התובע לא הצליח להוכיח *כלום* תנועות כאלה, מה שהפך את ההגדרה הרחבה הזו לשנויה במחלוקת במקרה שלו. * **נטל ההוכחה בהצגת ראיות עקביות:** ההחלטה מדגישה מאוד את הנטל המוטל על התובע לספק ראיות עקביות, מפורטות ומבוססות. ריבוי הגרסאות הסותרות, התיאורים המעורפלים והעיתוי של תביעות חדשות (למשל, במהלך עדות או סיכומים) היו גורמים קריטיים בדחיית בית המשפט. זה מדגיש את העיקרון שיש לגבש תביעות בשלב מוקדם של ההליך המשפטי. * **המשקל הראייתי של המחדלים:** ההסתמכות המפורשת של בית המשפט על הימנעות התובע מהגשת סרטון, תוך ציטוט *י. קדמי*, מדגימה יישום מודרני של ראיות נסיבתיות. בעידן שבו תיעוד חזותי זמין, הסירוב להציג ראיות כאלה יכול להתפרש כפעולה מכוונת להסתרת עובדות שליליות. * **הבחינה הקפדנית של סיבתיות לטענות איברים סמוכים:** העיקרון של *יוספי* לגבי איברים סמוכים מיושם, אך עם רף גבוה להוכחה. כישלונו של התובע לספק כל ראיה תומכת או טיעונים מפורטים לקשר סיבתי בין תנועות שורש כף היד/כף היד לבין ליקוי בכתף, יחד עם המרחק האנטומי, הובילו לדחיית תביעה זו. **הרביעי. מסקנה** החלטת בית המשפט במקרה זה היא יישום ברור של תקדימים משפטיים קיימים בנושא מיקרוטראומה. התובע לא עמד בנטל הבסיסי של הוכחת תשתית עובדתית לתנועות חוזרות ונשנות בכתפו השמאלית. חוסר העקביות בעדויותיו, היעדר תימוכין לטענותיו המתוקנות, והמשקל שניתן להשמטותיו הראייתיות הובילו יחד לדחיית טענתו. הניתוח המפורט של בית המשפט מדגיש את החשיבות הקריטית של תשתית ראייתית עקבית ואיתנה בקביעת פגיעות הקשורות לעבודה. הדיון על איברים סמוכים ורטט מדגים גם שבעוד שפרשנויות רחבות יותר של סיבתיות, הן עדיין דורשות הוכחה משמעותית ואינן יכולות להסתמך על ספקולציות לא מבוססות.