סע"ש 21353-04-21

תקציר

התובעת, מבקשת מקלט, עבדה אצל הנתבעים ברציפות כטבחית בין השנים 2015 ל-2020. הנתבעת הראשונה העסיקה את התובע מספר חודשים ולאחר מכן העבירה אותו לנתבעת השנייה, שהייתה קבלן כוח אדם. הנתבע השני העביר את התובע לנתבעת השלישית, שגם היא הפעילה מסעדה בה עבד התובע כטבח. התובע טען כי הנתבעת השלישית הייתה מעסיקתו המשותפת לאורך כל תקופת עבודתו והייתה אחראית לתשלום זכויותיו, לרבות התקופה שקדמה להעסקתו הפורמלית. השופטת הסכימה עם התובע וקבעה כי הנתבע השלישי היה מעסיקו המשותף עם הנתבע השני במשך כל תקופת עבודתו. השופטת הורתה לנתבעים השני והשלישי לשלם לתובע 3,000 ₪ הוצאות ו-14,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בנוסף לסכומים הבאים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום: - 2,500 ₪ מהנתבעת השנייה בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. - 1,800 ₪ מהנאשם השני בגין מסירת תלושי שכר לא תקינים. - 9,904 ₪ עבור דמי חגים מהנתבעים השני והשלישי. - 10,505 ₪ עבור דמי הבראה מהנתבעים השני והשלישי. - 16,464 ₪ עבור פדיון חופשה מהנתבעים השני והשלישי. - 39,722 ₪ עבור הפרשות חלופיות לפנסיה והפקדות מהנתבעים השני והשלישי. - 34,279 ₪ עבור גמול שעות נוספות מהנתבעים השני והשלישי. - 7,644 ₪ עבור הודעה מוקדמת שתוקפה פג מהנתבעים השני והשלישי. עוד קבעה השופטת כי במקרה של אי תשלום בתוך 30 יום, הסכום יישא ריבית כנדרש בחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.