עב"ל 30126-03-17

תקציר

במוקד הערעור מבקש המערער להכיר בסרטן הערמונית שלו כנפגע עבודה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים מסוללות, בהן טיפל במשך 38 שנים כנהג איסוף והפצה. תחילה דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את תביעתו, והטיל ספק בראיות לחשיפה לחומרים מסוכנים כמו עופרת וחומצה גופרתית ותדירותן. המערער טען כי חשיפה חוזרת ונשנית לאורך עשרות שנים, טיפול בסוללות דולפות ושבורות ללא הגנה מספקת, הובילה למצבו. עדויות של עמיתים לעבודה אישרו את חשיפתו השגרתית לאדים רעילים ולחומצות, אך בית המשפט מצא כי התשתית העובדתית בנוגע לחשיפה אינה מספקת. המערער ערער על כך, ועמד על כך שמומחה יעריך את הקשר הרפואי בין עבודתו לבין מחלתו. בית המשפט הכיר בקשיים העומדים בפני עובדים להוכיח פרטי חשיפה, והציע גישה מקלה יותר שבה מומחים רפואיים יכולים לספק תובנות. הוחלט למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי, בהתחשב בעובדות שנקבעו לגבי תנאי עבודתו וחשיפתו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך טיפול, תוך שימת דגש על הערכה יסודית של החשיפה והשפעותיה הבריאותיות האפשריות.