ת"פ 36188-05-15

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות של הצתה והיזק במזיד לרכב בקשר לשריפת מספר כלי רכב השייכים למשפחת חמאדה. המחלוקת העיקרית נעוצה במספר שאלות מרכזיות: ראשית, האם הנאשם היה שיכור במהלך האירוע באופן הפוטר אותו מאחריות פלילית; שנית, האם היסוד הנפשי הנדרש להצתה ולנזק לרכב קיים אצל הנאשם; ושלישית, מידת מעורבותו של הנאשם באירוע, ובפרט האם סייע או השתתף באופן פעיל בעבירות. השופט קבע כי הנאשם לא עמד בקריטריונים לפטור מאחריות פלילית בשל שכרות. הנאשם לא הוכיח כי שכרותו הייתה בלתי רצונית או שלא בשליטתו, ויתרה מכך, לא הוכיח כי היה במצב של שכרות מלאה או חלקית במהלך האירוע. השופט מצא סתירות וסתירות בעדותו של הנאשם, והסתמך על צילומי מצלמות אבטחה שהצביעו על פיכחונו ומודעותו של הנאשם. באשר ליסוד הנפשי, קבעה השופטת כי הנאשם פעל באדישות, ועמד בדרישות ההצתה והנזק לרכב. גם אם תתקבל טענת הנאשם לשכרות, ציין השופט כי החוק מייחס מחשבה פלילית או אדישות לתוצאה במקרים כאלה. בשאלת מעורבותו של הנאשם, הגיע השופט למסקנה כי הנאשם היה שותף פעיל לעבירות ולא רק מסייע. מעשיו של הנאשם נמצאו מהותיים ואינטגרליים לביצוע העבירות, ועומדים במבחנים לאחריות משותפת. בסיכומו של דבר, השופט מצא את הנאשם אשם בשני האישומים - הצתה וגרימת נזק מכוון לרכב - וקבע כי השתתף כמבצע משותף, ולא רק כעוזר.