ע"א 58568-04-18

תקציר

פסק הדין דן בטענות המערערים ביחס לתביעתם לקבלת פיצוי בגין השקעות או דיור זמני לאחר פינויים מנכס מגורים. הטענה העיקרית נסובה סביב טענת המערערים כי רכשו את הקרקע ולכן זכאים להירשם כבעלים, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט. פסק הדין משרטט את השלכותיה של דחייה זו ומדגיש כי מעמדם של המערערים כחברים ברשות מקרקעין מכללא אינו מקנה להם כל זכות חוקית או שוויונית בנכס. יצוין, כי המערערים התגוררו במקרקעין ללא כל תמורה, והמבנים על הקרקע הוקמו שלא כדין ללא היתר. לפיכך, בית המשפט קובע כי הרשות שניתנה למערערים הייתה מכללא וניתנת לביטול, והמערערים אינם זכאים לפיצוי בגין השקעותיהם או דיור זמני. זאת ועוד, פסק הדין מבדיל את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים אליהם התייחסו המערערים, תוך שימת דגש על המצבים המשפטיים השונים ועל ההבדלים במשך החזקה במקרקעין. לבסוף, בית המשפט מציין כי טענת האפליה של המערערים, המשווים את עניינם לתביעה אחרת (פרשת צוויג), נעדרת שחר משום שהיא נשענת על מעמד משפטי שונה ונסיבות שונות. אשר על כן, הערעור נדחה ללא הוצאות נוספות, והערבות שהופקדה על ידי המערערים מוחזרת להם.