ת"א 2237-08-07

תקציר

התובעת, חברת ג.ל. קוטור בע"מ, שבבעלות גלית לוי, תבעה מספר נתבעים, בהם סלוני כלות וספקי בדים, בגין הפרת הסכם בלעדיות לכאורה על בד ספציפי ששימש את לוי לעיצוב שמלת כלה מוצלחת שלבשה הדוגמנית מלי לוי. התובעת טענה כי הנתבעים העתיקו את השמלה והשכירו אותה במחירים נמוכים יותר, ובכך הפחיתו משמעותית את רווחי התובעת. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. בית המשפט קבע, כי אמנם קיים הסכם בלעדיות בין התובעת לבין אחד הנתבעים, ספק בדים, אך ההסכם מוגבל בהיקפו ובמשכו. הספק העניק לתובעת זכות סירוב ראשונה, כלומר כל עוד המשיכה התובעת לרכוש כמויות משמעותיות של הבד, הייתה לה בלעדיות עליו. עם זאת, התובעת לא מימשה זכות זו בכך שסירבה לרכוש בד נוסף כאשר הוצע לה. לכן, הספק היה רשאי למכור את הבד לאחרים. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את טענות הנזק שלה, שכן הנתונים שהוצגו כללו נתוני מכירות כלליים ולא מידע ספציפי לגבי שמלת מלי לוי. בנוסף, התובעת לא הראתה כי לקוחות פוטנציאליים בחרו בנתבעים על פניה בשל המחירים הנמוכים יותר. השופטת דחתה גם את טענות התובעת כנגד סלוני הכלות בגין גניבת עין, שכן התובעת לא ביססה מוניטין בדגם מלי לוי, ואף לא הוכיחה כי הציבור הוטעה לחשוב כי שמלות הנתבעות עוצבו על ידי התובעת. באשר לטענה לעשיית עושר ולא במשפט, קבע בית המשפט כי התובעת לא עמדה בתנאים של עילת תביעה זו, שכן לא הוכיחה העתקה או חיקוי של עיצוב שמלתה. כתוצאה מכך, נדחתה תביעתה של התובעת, והיא חויבה לשלם לכל נתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 147,356 ₪ לספק הבדים, 50,000 ₪ לכל אחד ממכוני הכלות ו-65,000 ₪ נוספים לספק הבדים בגין קבלת תביעתה שכנגד בגין יתרת חוב.